מתעסק באכילת חמץ

יישר כח על השאלה

  .א . כאשר המאכל פגום וכוונת האדם אינה לאכילתו, העלה השיבת ציון (כח) לומר שיש לו דין 'מתעסק' או דשא"מ שבשאר התורה מותר, וכמה מהפוסקים צירפו סברתו. נראה שכוונת הרב לשקד מרק תפל ומאוס כזה שהוא בוודאי פגום

וליישב פירש"י ז"ל אמרתי בלימוד הישיבה דלפי דאנן קיי"ל בכל התורה דדבר שאינו מתכוין מותר ובשאר איסורין מותר דבר שאינו מתכוין אפילו לכתחילה כמו דקיי"ל דמוכרי כסות מוכרין כדרכן בלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים רק הצנועין מפשילין לאחוריהם במקל. אמנם באכילת איסור לא שייך לדון בו דין דבר שאינו מתכוין דקיי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב חטאת שכן נהנה ולכך בכל אכילת איסור אסור דבר שאינו מתכוין משום שהוא נהנה, ומעתה יש לומר דרש"י ס"ל כדעת הד"מ דגם בתולעים טעמם פגום ובזה היה דבר שאינו מתכוין מותר כמו בכל איסורין כיון שאינו נהנה, ולכך ס"ל לרש"י דמשום חשש שישתה השכר עם התולעת בלי כוונה לא הוו אסרי לשפות שיכרא באורתא דאף שיפול לתוך הכלי והוא ישתה ולא יראה התולעת ליכא מכשול איסור דכיון שהוא מתעסק בשתיית השכר שהוא היתר ושותה גם התולעת הוי דבר שאינו מתכוין ודין מתעסק בחלבים לא שייך כאן כיון שאינו נהנה דטעם תולעת הוא פגום, ולכן כתב רש"י שישתה למחר ביממא ויראה התולעת ויהיה סבור שלא פירש וישתה התולעת בכוונה, ובזה בודאי נכשל באיסור שהוא מתכוין לאכילת התולעת, כן נראה לי בדעת רש"י ז"ל. ואין להקשות למה הוצרכו כלל בדיקת פירות וירקות מתולעים הא הוי דבר שאינו מתכוין, ז"א דכיון דידוע דשכיחי תולעים באותן פירות וירקות ואינו חושש לבדוק ולהסיר התולעים הוי כמתכוין לאכול גם התולעים ולכן צריך בדיקה, אבל בשכר ס"ל לרש"י דכיון שהוא מסנן השכר לא יעלה על דעתו שנשאר בשכר תולעת ויהיה סבור שנסתלקו התולעים ע"י הסינון ואם ישתה התולעת שחזר ונפל לשם ולא יראה התולעת הוא דבר שאינו מתכוין לכן פירש רש"י שיראה התולעת רק שיהיה סבור דלא פירש וישתה בכוונה כנ"ל. הרי מוכח לכאורה דרש"י סובר דגם בתולעים טעמם פגום, אך אף שדברים האלה הם נוחים ומתקבלים ליישב דברי רש"י ז"ל, עם כל זה אנכי תולעת ולא איש איני כדאי להכריע ולהקל בדבר שהוא מפורש ברשב"א וברוקח דטעם תולעת אינו פגום, וכן הכריע הש"ך וחלילה לי לעשות אפי' סמך בעלמא מדברים האלה.  

מצרף סיכום שלי בנושא השרצים בעניין זה

 'ב. לכאורה אכן אין כאן שייכות לאיסור דרבנן שכן אם הוא מוגדר 'מתעסק ' הוא מותר ואם לא הוא איסור תורה

הרב אפרים, תודה על דבריך.

לענ"ד יש שני קשיים בדבריך:
א. זה אוקימתא מאוד דחוקה להעמיד אדם שמתעסק באכילת שקדי מרק דווקא בכאלו מאוסים. הוא אוכל תוך כדי שהוא מנקה, ולמה שיבחין ביניהם. הרי גם אתה מודה שלא כל שקד מרק הוא מאוס ופגום.

ב. לעניות דעתי אי אפשר להביא ראיה מדברי השיבת ציון, משום שהוא עוסק בטעם פגום בתערובת אבל אנחנו מדברים על מאכל פגום העומד לבדו. הראשונים מחלקים (רשב"א ור"ן; עיין ב"י יו"ד קג) שכאשר מדובר על מאכל לבדו, הדרישה בשביל שלא יאסר היא שיהיה לא ראוי למאכל אדם כלל, ואילו בתערובת הדרישה נמוכה יותר וכל שמקלקל את טעם התבשיל מותר, על אף שעדיין ראוי לאכילה. וכיון שבנידון דידן מדובר על אכילת שקד מרק לבדו - לא נראה לי שהוא כבר נקרא פגום משום שאיבד את הטריות או היה מונח במקום מעט מלוכלך.

לכבוד השואל האנונימי

אני מסכים איתך שהסברא של מתעסק, קשה בהקשר הזה. העליתי את הדברים לפני הרב מלמד, וככל הנראה הנימוק הזה ירד בפעם הבאה שתצא מהדורה מחודשת של הלכות פסח. והנימוק שיישאר, הוא שפחות חוששים שהאדם יאכל חמץ קטן שימצא בפינות ביתו.

בברכה, אהרן פרידמן