אני חושב שיש כמה ראיות, לכך שאמירת "בושה אמכם", שמורה דווקא לגויים עוברי עבירה, ולא לסתם גויים.
א. בפסוקים שם, ברור שמדובר בגויים עוברי עבירה. "שוסי נחלתי... בשה אמכם... נהרסו חומותיה, כי נקמת ה' היא, הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה".
ב. היחס בחיובי הבסיסי כלפי הגויים, מופיע פעם אחר פעם בתורה, נביאים וכתובים. (בין השאר בתפקיד עם ישראל, "ונברכו בך כל משפחות האדמה", גם לגבי נימוק לאי השמדת עם ישראל, "למה יאמרו הגוים", "לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי המחולל בין הגוים". וכן בספר יונה, "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה?". וממילא, כדי לא לסתור יסוד זה, מסתבר להעמיד שהדברים הקשים של "בושה אמכם", מתייחסים דווקא לגוים עוברי עבירה.
ג. מחלק מהגרסאות ברמב"ם, עולה שאמירת "בושה אמכם" נאמרת דווקא מול עובדי ע"ז. וכך מפורש בדברי המאירי, שכתב: "ראה אכלוסי אומות העולם ר"ל כתות של עובדי האלילים אומר בושה אמכם חפרה יולדתכם אחרית גוים מדבר ציה וערבה". ומדבריו רואים שפירש שמדובר בעע"ז, גם לפי הגרסאות בהם מופיע שזה נאמר גבי "אומות העולם". וכך גם יש ללמוד מהפסוקים שהוזכרו ביחס לרואה בתי עכו"ם בישובן, שאומר "בית גאים יסח ה'", ו"אל נקמות ה'", שמשמע שמדובר בגויים עוברי עבירה. (והפסוק של "בושה אמכם", מופיע כהופכי לפסוקים הללו, וממילא מסתבר שאף הוא מדבר בגויים עוברי עבירה.)