שיעור יד סולדת

1. פניני הלכה שבת י,ד: "מושג יסוד בהלכות בישול הוא "חום שהיד סולדת בו", שאמרו חכמים שהוא שיעור החום הנמוך ביותר שעדיין מסוגל לבשל. אלא שספק בידינו למה התכוונו, האם לחום שהיד לא מסוגלת לנגוע בו אפילו למשך שניות אחדות, שזוהי טמפרטורה של כ-71 מעלות"

לכאורה זה לא מדויק. בספר מדות ושעורי תורה (בשיעור יד סולדת) כתב: "בנסיון נמצא שרוב האנשים אינם יכולים להשהות אצבעות ידם בתוך מים חמים בטמפרטורה של 50 מעלות יותר מ-10 שניות. אבל בטמפרטורה זו אין היד נרתעת תיכף ומיד ב-54-56 מעלות אי אפשר להחזיק 5 שניות. ובטמפרטורה גבוהה המתקרבת ל- 60 מעלות היד נרתעת מיד" (מתוך מאמרו של פרופ' זאב הלוי לב בכתב עת המעין ניסן תשל"ג, ס' בירור הלכה או"ח סי' שי"ח סעיף י"ד אות י"ח).

{האגרות משה כתב שיש להחמיר עד 71 מעלות, אך דבריו לכאורה לא מתיישבים עם המציאות ולא ברור כיצד הגיע לשיעור זה, יכול להיות שחשש לשיעור חום שהיד נכוית בו. המקור לשיעור זה – חולין קה,א: "היד סולדת בהן אין נוטלין בהן". רש"י שם: "סולדת – נכוית". שו"ע קפא,ג: "אין נוטלין בחמין שהיד נכוית בהם". אך נראה שמוסכם שלא מסתבר לפרש כך את שיעור יד סולדת, וכ"כ מ"ב ע"פ מגן אברהם שם: "נכוית בהם – לאו דווקא דבודאי אין אדם נוטל ידיו במים כאלו שיכוה בהן אלא ר"ל שהיד סולדת בהן (שחוזרת לאחוריה מפני החום) ושיעורו כל שכריסו של תינוק נכוית בו". וכ"כ אחרונים רבים, ועיין ביד יהודה קה,ט בפירוש הארוך שתירץ את דברי רש"י והשו"ע}.

2. פנה"ל שם: "או הכוונה שאם נצטרך לנגוע בו למשך מספר דקות, נעדיף להרחיק את ידינו מפני שהחום לא יהיה נעים לנו, שזה מתחיל בטמפרטורה של כ-45 מעלות".

מסברה לא נראה שזה כמה דקות, אלא כמה שניות, וכך כתב בספר מדות ושעורי תורה: "ומ-43 מעלות עד 58 מעלות יש להחמיר כיון שהיד סולדת אחר כמה שניות" ובהערה שם הדגיש שכך המציאות והוסיף שכך כתב באגרות משה.

3. פנה"ל שם: "ישנה עוד שיטה חשובה בהגדרת חום שהיד סולדת בו, שכל משקה או מאכל, שרוב האנשים יכולים לשתותו או לאוכלו בבת אחת, נחשב חומו לחום שאין היד סולדת בו. אבל אם רוב האנשים אינם יכולים לשתותו או לאוכלו בבת אחת, סימן הוא שחומו כחום שהיד סולדת בו, והרי הוא נחשב כמבושל וממילא אין איסור להוסיף לחממו (בן איש חי ש"ב בא ה; מהרש"ם ח"א קצז; יבי"א ח"ג כד, ד-ו). בשעת הצורך אפשר לסמוך על שיטה זו".

הם לא כתבו שהשיעור הוא שיכולים לשתותו בבת אחת, אלא כתבו שמספיק שיהיה ראוי לשתיה ולא צריך לקררו כדי לשתותו , כמו שרגילים לשתות תה.

וכ"כ בן איש חי שנה שניה פרשת בא: "ה. ודין חמין שהיס"ב אין משערין באצבע, אלא כל שכריסו של תינוק נכוית בהם חשיב יס"ב, ואם תאמר איך ידע האדם לשער בכך מדעתו, הנה נקיט האי כללא בידך כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה או לאכילה, שאין האדם נמנע מכח רבוי חמימותו הרי זה לא חשיב יס"ב, ואם ימנע מלשתותו או לאכלו מרוב חומו הרי זה נחשב בכלל יס"ב"

ודרכי תשובה סימן קה ס"ק נא: "ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ז' שכתב שהמורים נוהגים שאם יכולין לאכלו כך וא"צ לנפוח על המאכל שיתקרר זהו שיעור שאין כריסו של תינוק נכוה"