שטיפה בשבעה נקיים

בס"ד

לא מצאתי התייחסות בפניני הלכה טהרת המשפחה לגבי דין שטיפת המקום בתוך השבעה נקיים,
אם אכן אין התייחסות וזה באופן מכוון, אשמח לדעת מה דעתו של הרב מלמד בדין זה.

כמובא בפנה"ל (ד,ב), הפוסקים דברו לגבי שטיפת המקום לפני בדיקת ההפסק טהרה, אך אין התייחסות מפורשת לשטיפה פנימית של המקום בתוך השבעה הנקיים, שאלה זו מעשית מאד לנשים שמעוניינות לוודא שהבדיקות אכן תצאנה נקיות ולכן מעוניינות לשטוף לפני הבדיקות במשך השבעה נקיים, ובמיוחד כאשר רואות כתם על הבגד (גם קטן מאד שאינו אוסר) וחוששות שאם לא ישטפו, אז בעת הבדיקה בערב קרוב לוודאי שהבדיקה תיהיה אסורה, ובמיוחד לנשים שסובלות מכתמים קטנים.

במכון פועה אסרו וכתבו כך: "במהלך השבעה נקיים עצמם ודאי שאין לרחוץ את המקום לפני בדיקה, שכן המטרה היא לראות כי אין הפרשות דמיות מהרחם והמקום נקי. אומנם, מקלחת רגילה מותר לעשות כמובן, אבל ודאי שלא לרחוץ בדווקא את המקום לפני בדיקת השבעה נקיים" (גם בספר נשמת הטהרה כתבו לאסור).

אומנם בפנה"ל נראה שההצגה קצת שונה, ומגמת בדיקות הז"נ היא יותר להגברת תשומת הלב לכך שאין דם שיוצא בהרגשה, ואולי לכן לדעתו כן יהיה מותר לשטוף במקרה שרוצה ליהיות בטוחה שהבדיקה תצא נקיה, ואפילו כשרואה כתמים.

האג"מ התייחס לסוגיה זו בשלוש מקומות (יו"ד ח"א סי' צ"ד, ח"ב סי' עא, וח"ג סי' נז) – ועולה מדבריו שהתיר רק "במקום צורך גדול" (במקום של צורך רפואי כגון לזלף טרופה נוזלית פנימה או לשטוף במקרה של איסטניסטית, או כשבדרך כלל הבדיקות יוצאות מסופקות ויש לה חרדות מכך).

גם טהרת הבית (ח"ב עמ' של"א – של"ד) התיר בפועל רק במקרה שיש צורך רפואי (הוא לא התייחס לסתם אישה המעוניינת לשטוף אלא דן רק במקום של צורך רפואי, אבל מהסברה שלו נראה שאין חילוק "…ואין לחוש שמא בשעת הקילוח היה דם ברחם ונשטף ע"י קילוח המים, דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, הואיל ולאחר הבדיקה של ההפסק בטהרה בחזקת טהרה היא עומדת…").

אם אכן מותר אז שאלותי הן:
– מדוע כשהפוסקים רצו להקל על אישה שסובלת מכתמים כתבו פתרון שתמעט בבדיקות ולא הביאו את הפתרון הזה של שטיפה פנימית שהוא הרבה יותר טוב שע"י קרוב לוודאי שהבדיקה תצא נקיה? (גם כשממעטת ובודקת רק ראשון ושביעי, אם רואה כתם באותם ימים ולא שוטפת, קרוב לוודאי שהבדיקה תצא אסורה).
– מדוע אין בכך העלמת עין מהאיסור והערמה?

תודה רבה!