מתי טבעת חוצצת לטבילה ונטילת ידיים?

גם בברכות וגם בטהרת המשפחה הרב כותב בהערה שהולכים לחומרא גם לפי ההקפדה שלה וגם לפי הקפדת רוב העולם.

ברכות י ב 5: "לרמב"ם ההקפדה נקבעת לפי דעתו של הנוטל, ולרשב"א לפי רוב בני אדם, וחוששים לכתחילה לשתי השיטות, ולכן יטול בלא ברכה."

טהרת המשפחה ה ב 1: "לרמב"ם ההקפדה נקבעת לפי דעתה של הטובלת, ולרשב"א לפי דעת רוב הנשים שבאותו מקום וזמן. למעשה נפסק לחומרא כשתי השיטות".

ולכן לכאורה צריך לשנות את הניסוח בפניני הלכה ברכות. (אומנם יכול להיות שרוב הנשים לא רגילות להוריד טבעת רגילה בזמן שהן לשות בצק ולכן רק אם היא מקפידה בכך זה חוצץ וזה הכוונה בפניני הלכה ברכות, ואילו בטהרת המשפחה מדובר על "טבעת שיש בה פיתוחים שנשים רגילות להסיר בעת לישה" ולכן גם אם היא לא מקפידה זה עדיין חוצץ. ואם כן כמדומני שכדאי שיהיה ניסוח יותר ברור.)

גם אם חוששים לשתי השיטות עדיין יש מקום גדול להקל לגבי טבעת ובמיוחד בנטילת ידיים: 1. נטילה דרבנן לעומת טבילה דאורייתא. 2. יש דעה שלא צריך להקפיד על חציצה בנטילה (עי' רמ"א קסא). 3. לדעת הרוקח חובת נטילת ידיים עד הפרק האמצעי של האצבעות.  4. בטהרת המשפחה שם בהערה 13 מבואר שמצד הדין היה אפשר להקל גם בטבילה. אך נהגו להחשיב את הטבעת חוצצת. 5. יש צורך להקל, מפני שהטבעת עלולה להיאבד.

וראיתי בספר סוגה משושנים בשם הרב ראם הכהן שמתיר ליטול ידיים עם טבעת גם אם מקפידה להוריד כשלשה בצק.

לכן הסתפקתי האם הרב מלמד כתב בכוונה לגבי נטילת ידיים שהולכים לפי הקפדת האישה.