מעין שבע במניין שאינו קבוע בירושלים

א. לגבי המקורות שהובאו בספר:

אכן כפי שכתבת בשו"ת הר צבי הדיון הוא לא מצד שלירושלים יש דין אחר, ולכן נראה שזה לא מקור טוב (ואף להפך נראה מכך שדעת הרב פרנק שאין הבדל בין ירושלים לשאר המקומות). 

אמנם לגבי ישכיל עבדי, הוא אינו חולק על כך שגם לפי הפשט ירושלים מיוחדת אלא שהוא כותב ש"הרוצה להתהלך ע"פ האר"י" (וכך הוא גם כותב להורות להלכה) לא נצרך לזה כלל כי לפי הסוד אין חילוק ותמיד אומרים בכל המקומות. ואם כן אני לא רואה בעיה בהבאתו כמקור וכפי שכתוב בפנה"ל.

ב. לגבי דין ירושלים האם זה משום הקבלה:

ישנם פוסקים שכתבו שהסיבה היא משום שירושלים נחשבת כעיר שכולה ספרים דהיינו בית כנסת, ולא כנימוק מטעם הקבלה (ובעקבות כך יש שכתבו שזה מחליף רק את הצורך בספר תורה אבל עדיין צריך קביעות , עיין פסקי תשובות סימן רסח יג עמ' רעג) ובדומה לאותו הדיון בנפילת אפיים (עיין פנה"ל תפילה כא ד ובהערה 6).

נראה שפוסקים אלו יסבירו שככלל התקנה של חכמים היתה לבתי כנסת אבל בירושלים כיוון שהיא קדושה וחשובה (וכפי שזה מתבטא בהלכות אחרות) תיקנו בה חכמים שהיא נחשבת תמיד לבית כנסת ובכך למעשה יצא שהם החריגו אותה משאר הערים.

עיין למשל בשו"ת ברכת אליהו חלק א או"ח סימן כח שדן בדברים (לא עיינתי בכל דבריו אבל אע"פ שמעיון קל בדבריו נראה שהוא פוסק שאין לירושלים דין שונה מכל מקום הוא מביא פוסקים שכתבו כך).

יישר כח על המענה! כבר שכחתי מהשאלה הזו (:

לגבי הסברא לייחוד ירושלים על פי הנגלה: לפי הנגלה טעם התקנה הכללי הוא כדי שלא יישארו אנשים שמאחרים להתפלל לבד בבית הכנסת שבשדה. לפי זה מוזר יהיה להחריג את ירושלים בתקנה זו, שכן זה לא מתאים לטעם התקנה. ולכן לא מובנים לי דבריך שאותם פוסקים שמחריגים את ירושלים שלא על פי הנסתר מסבירים שחכמים החריגו את ירושלים בגלל שהיא קדושה וחשובה, שכן אין זה מן העניין של התקנה.

כיוון שכנראה גם בזמן חז"ל היו בתי כנסת בתוך ערים ואע"פ אנחנו אומרים שהיום צריך להגיד בתוך בתי כנסת בתוך ערים ומשום שלא חילקו בתקנתם, אז כך היה גם לגבי אותם בתי כנסת שהיו בערים גם בזמנם. ולכן מתוך קדושת ירושלים שהיא דומה לקדושת בית כנסת החילו גם עליה חכמים את הדין הזה אע"פ שהטעם העקרוני לא קיים, וכמו שגם בבתי כנסת שבתוך הערים הטעם העקרוני לא קיים.