מנהג אכילת פירות בטו בשבט

תשובות הרב יאיר וייץ:

1. אה"נ, ההפרדה בין הדברים אכן נעשתה בהערת השוליים מס' 2: "מנהג אכילת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט הובא במ"א קלא, טז, פר"ח שם ו, מ"ב לא, ועוד רבים. מנהג 'סדר ט"ו בשבט' נוסד על פי רמזי הקבלה, ונמסר גם בשם האר"י (ספר ברכת אליהו לרבי אברהם ברודא, עפ"י רבי משה חגיז והאר"י)".
2. לא כתוב ש"אכילת הפירות" התפתחה בירושלים ובצפת, אלא שעריכת סדר ט"ו בשבט התפתחה שם, ואכן המקורות בהערה תומכים בכך.
במנהג המוזכר במג"א אמנם לא מצוין במפורש שאכלו פירות מא"י, אבל מסתבר מאד שהעניין לאכול פירות בט"ו בשבט הוא לזכרון פירות א"י. אבל אפשר לדייק את זה יותר בהערה.
3. בהמשך לכך, כאמור מסתבר מאד שעניין אכילת הפירות נועד להזכיר את שבח פירות הארץ, שכן מאיזה צד שלא נתבונן בזה, משמעות ט"ו בשבט נוגעת באופן ישיר לפירות ארץ ישראל דווקא. כל המשמעות של חנטה לפני או אחרי ט"ו בשבט נוגעת רק לפירות ארץ ישראל. לכן ברור שעניין אכילת פירות בט"ו בשבט נועד במידה רבה להזכיר את שבח הארץ והכיסופים אליה, גם אם זה לא הטעם היחיד.
4. תיאוריה נפוצה מאד. ראיתי אותה בכמה וכמה כיוונים, גם תורניים וגם מחקריים.
5. הערה נכונה. ארשום לתקן.
6. לשון הרב חאגיז היא 'וכן מצאתי בשם האריז"ל שהיה נוהג בסדר הזה'.

שלום וברכה.

רק כעת הצלחתי להתחבר לפורום. תודה לרב אפרים שהעתיק לעיל את עיקרי דברי, וכעת אכתוב את הערותי, כפי שרשמתי לעצמי. מקווה שהם יועילו.

ראשית, יישר כוח גדול על המהדורה החדשה. כרגיל הספרים הם בהירים להפליא, והעובדה שבכל מהדורה הם משתכללים ומתוקנים היא דבר נפלא נוסף.

לגופו של ענין - בתיאור ההיסטורי שנכתב לגבי ט"ו בשבט יש להבנתי כמה דברים שאינם נכונים [אני עוסק כעת בכתיבת מאמר בנושא, וכשיסתיים אשלח אותו בלנ"ד. ולע"ע אציין כאן בקצרה את השגותי]

ציטוט מהפניני הלכה: "לפני יותר מארבע מאות שנה החל להתפתח בירושלים ובצפת מנהג לערוך 'סדר ט"ו בשבט', שבו אוכלים מפירות ארץ ישראל, מודים לה' על פירותיה המשובחים של הארץ, ומתפללים על פירות השנה הקרובה. במשך הזמן התפשט מנהג אכילת פירות הארץ גם לקהילות רבות בחוץ לארץ, שבאכילתם ביטאו את חיבתם לארץ ואת כיסופיהם אליה"

תגובתי:

1. ראשית, צריך להבדיל בין מנהג אכילת הפירות [שאכן החל בשנת ר"צ לערך, לכל המאוחר, דהיינו "לפני יותר מארבע מאות שנה"], לבין מנהג ה'סדר', דהיינו אמירת כוונות ומאמרי חז"ל וכו', שיסודו בחמדת ימים וכו', שהמחלוקת עליו ידועה, וממילא תלויה בזה גם השאלה מתי מנהג זה התחיל [לפי הדעה המקדימה ביותר הוא חובר לפני כ-390 שנים, ולא "יותר מארבע מאות שנה" כלשון הפנה"ל, אך הרי יש דעות שהחמדת ימים חובר כ-60 שנים אח"כ ע"י הרשע נתן העזתי שר"י, ויש דעות שחובר עוד יותר מאוחר].
2. שנית, מנהג אכילת הפירות לא התפתח "בירושלים ובצפת", אלא החל אצל האשכנזים בסלוניקי (כמובא במעגלי צדק ועוד), ואצל האשכנזים שנזכרים ב'תיקון יששכר' [שהם אולי האשכנזים שבצפת, ואולי האשכנזים אותם פגש בנדודיו בחו"ל, אולי בסלוניקי כדוגמא].

ממילא, מכיון שהמנהג החל בחו"ל [או לפחות "גם" בחו"ל] המנהג לא יכל "להתפשט" לקהילות בחו"ל.

3. שלישית, המנהג לא היה לאכול מפירות א"י, אלא מפירות חו"ל. [אם בגלל שהיה קשה להשיג פירות מא"י, ואם מסיבות אחרות, ואכמ"ל].

4. מנהג ה'סדר' החל בחמדת ימים, דהיינו לא מדובר ב"יותר מארבע מאות שנה".

5. בכל מקרה, איך "ירושלים" השתרבבה לכאן?! הרי דברי מהר"ם חאגיז לא קשורים להתפתחות המנהג [אא"כ אתם אוחזים בשיטה שהחמדת ימים חובר אחרי שנה זו, דהיינו שמחברו אינו לא רבי בנימין הלוי זצ"ל, וגם לא נתן העזתי שר"י]. דבריו מתארים את מה שהיה נהוג אצל סבו בירושלים בשנת תמ"ה לערך.

ציטוט מהפנה"ל: "שבאכילתם ביטאו את חיבתם לארץ ואת כיסופיהם אליה".

6. הערתי: אינני מכיר מקור מוקדם לכך. מנין שהמנהג התפשט בגלל חיבת הארץ, ולא בגלל סיבות אחרות? [כמו לדוגמא בגלל הזדהות עמוקה יותר עם עניינו של היום, כמו שלדוגמא חגיגת ל"ג בעומר התפשטה, מכל מיני סיבות שאינן קשורות לחבת א"י].

ציטוט מהפנה"ל: "וכיוון שהיה קשה להוביל פירות טריים ממרחק, נהגו בחוץ לארץ לאכול מפירות ארץ ישראל כשהם מיובשים, שבאופן זה ניתן לקיימם זמן רב".

7. הערתי: למיטב ידיעתי אין מקורות מוקדמים לכך שאכלו דווקא פירות יבשים, אלא זוהי תופעה מ-150 השנים האחרונות לכל היותר.

בנוסף, התיאוריה שהוצגה כאן היא די חדשה, ולא בהכרח נכונה. הניסוח צריך להיות בהתאם. יתכן לדוגמא שאכלו פירות יבשים משום שבעונה זו לא היו הרבה פירות טריים בחו"ל.

ציטוט מתוך הערה 2 "מנהג אכילת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט הובא במ"א קלא, טז, פר"ח שם ו, מ"ב לא, ועוד רבים. מנהג 'סדר ט"ו בשבט' נוסד על פי רמזי הקבלה, ונמסר גם בשם האר"י (ספר ברכת אליהו לרבי אברהם ברודא, עפ"י רבי משה חגיז והאר"י).

9. הערתי: לפי הרשום אצלי דברי מהר"ם חגיז אינם בספר ברכת אליהו לרבי אברהם ברודא, אלא בספר ברכת אליהולר' אליהו אב"ד אוליינאב.

10. שנית, להביא משם ראיה שהמקור שלאכילת פירות בט"ו בשבט הוא באר"י הק', זה נראה לא נכון, מכמה סיבות: ראשית, כי יש מקורות ברורים שאכילת הפירות החלה עוד לפני לידתו. שנית, כי די ברור מכתבי תלמידי האר"י שהוא לא הורה לתלמידיו לנהוג בזה [גם בחמדת ימים כתב שהאר"י לא עסק בזה]. בנוסף, קשה לומר שמהר"ם חאגיז שנולד 100 שנה לאחר פטירת האר"י הקדוש גילה מסורת על האר"י שלא נזכרה בכתבי תלמידי האר"י ותלמידיהם. מכיון שכך לענ"ד כוונת מהר"ם חאגיז לומר שהאר"י נהג את סדר הפירות המדובר, אך לאו דווקא בט"ו בשבט. [מהרח"ו אכן מביא שיש פירות עם קליפה מבחוץ ויש עם גרעין וכו', ואולי לכך כוונת מהר"ם חאגיז]. לחילופין ייתכן שהוא שמע שמועה משובשת בשם האר"י [כפי שמצוי הרבה שבדורות מאוחרים תלו באר"י הק' דברים רבים שמקורם אינו ממנו]. שו"ר שבחוברת קולמוס גליון 21 עמ' 6 הביאו שהגר"א צינוירט (מראשי ישיבת המקובלים אנשי מעמד, בעמח"ס שו"ע הזוהר ושו"ע האר"י), טוען שאין להביא ראיה לשיטת האר"י מתוך דברי מהר"ם חאגיז הנ"ל, שהרי הוא חי שנים רבות אחרי פטירת האר"י וכו'.

הרב וייץ

יישר כוח על תגובתך.

מה שכתבת בסעיף 3. "מסתבר מאד שעניין אכילת הפירות נועד להזכיר את שבח פירות הארץ, שכן מאיזה צד שלא נתבונן בזה, משמעות ט"ו בשבט נוגעת באופן ישיר לפירות ארץ ישראל דווקא. כל המשמעות של חנטה לפני או אחרי ט"ו בשבט נוגעת רק לפירות ארץ ישראל. לכן ברור שעניין אכילת פירות בט"ו בשבט נועד במידה רבה להזכיר את שבח הארץ והכיסופים אליה, גם אם זה לא הטעם היחיד".

תגובתי: אינני מבין מהיכן זה ברור כ"כ. ודאי לא ברור מספיק כדי לכתוב כך בגוף הספר כדבר פשוט. ייתכן שאכילת הפירות נועדה להזכיר את דיני הערלה (והשווה דברי האדר"ת בזכר דוד שמטרתו להזכיר מעשרות). עוד א"ל שלפי הגישה ש"האדם עץ השדה" (ללא סימן התמיהה), כמובא בכמה מקורות, המנהג מזכיר את ההתחדשות שיש לישראל בט"ו בשבט. יש עוד אפשרויות. העיקר הוא שאין לזה שום מקור קדום [אדרבא, המקורות הקדומים לא מזכירים זאת כלל], ולכן לא כדאי לכתוב זאת כדבר פשוט.

מה שכתבת בסעיף 4  "תיאוריה נפוצה מאד. ראיתי אותה בכמה וכמה כיוונים, גם תורניים וגם מחקריים".  השאלה איננה האם היא נפוצה אלא האם היא מגובה בעובדות. לפי בדיקתי עד כה - ממש לא. אנשים אוהבים לומר שאכילת הפירות היא מהאר"י, וגם אוהבים להביא את התיאוריה הנ"ל, פשוט כי זה נעים ונוח. זה עדיין לא אומר שזה נכון.

בסעיף 6 כתבת "לשון הרב חאגיז היא 'וכן מצאתי בשם האריז"ל שהיה נוהג בסדר הזה'. ".  כאמור, כמעט לא ייתכן שהסדר הנ"ל הוא מהאר"י. אבל חלוקת הפירות לסוגים לפי בריאה יצירה עשיה היא אכן מהאריז"ל, וכנראה לזה כוונת מהר"ם חאגיז. [בכל מקרה, גם אם נניח שכוונתו שהוא 'מצא' מי שכתב בשם האר"י לאכול פירות, כנראה שמה שהוא מצא הוא שמועה משובשת, שהרי תלמידי האר"י מתעלמים מהענין, וכך גם כותבי מנהגי צפת בתקופתו].

לסיכום: בפנה"ל נכתב "לפני יותר מארבע מאות שנה החל להתפתח בירושלים ובצפת מנהג לערוך 'סדר ט"ו בשבט', שבו אוכלים מפירות ארץ ישראל, מודים לה' על פירותיה המשובחים של הארץ, ומתפללים על פירות השנה הקרובה. במשך הזמן התפשט מנהג אכילת פירות הארץ גם לקהילות רבות בחוץ לארץ, שבאכילתם ביטאו את חיבתם לארץ ואת כיסופיהם אליה. וכיוון שהיה קשה להוביל פירות טריים ממרחק, נהגו בחוץ לארץ לאכול מפירות ארץ ישראל כשהם מיובשים, שבאופן זה ניתן לקיימם זמן רב". להבנתי צריך לכתוב בערך כך: "לפני יותר מארבע מאות שנה החל להתפתח אצל האשכנזים מנהג לאכול פירות בט"ו בשבט. במשך הזמן התפשט המנהג גם לקהילות רבות אחרות, ונוספו לו פרטים שנהגו במקצת הקהילות: תפילות על הפירות ועל האדם, קריאת משניות, שתיית כוסות יין, ועוד" [ואם מאוד רוצים אפשר לציין בסוף "ויש שהידרו לחזר אחר פירות מא"י", אע"פ שזה לא כ"כ ברור]. בהערתכם צויין: "מנהג אכילת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט הובא במ"א קלא, טז, פר"ח שם ו, מ"ב לא, ועוד רבים. מנהג 'סדר ט"ו בשבט' נוסד על פי רמזי הקבלה, ונמסר גם בשם האר"י (ספר ברכת אליהו לרבי אברהם ברודא, עפ"י רבי משה חגיז והאר"י)". להבנתי עדיף לכתוב: "מנהג אכילת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט הובא כמנהג האשכנזים בתיקון יששכר, ומשם למג"א קלט, טז, פר"ח שם ו, מ"ב לא, ועוד רבים. מנהג 'סדר ט"ו בשבט' הכולל אכילת פירות מסויימים, אמירת משניות וכוונות, נוסד על פי רמזי הקבלה (חמדת ימים, ודברי מהר"ם חאגיז שהובאו בספר ברכת אליהו)".  כל ענין הפירות היבשים הוא לא חשוב (ממתי זה התחיל?) וגם לא מדוייק. אני לא מבין מה הטעם להכניסו. גם ענין "ירושלים וצפת" אינו נכון, כנ"ל. ענין חיבת א"י הוא נכון באופן כללי, אבל לא קשור בהכרח לט"ו בשבט.

יישר כח הרב שמואל על הבירור.

לגבי שאלותיך והערותיך:

1. (בעניין סעיף 3) כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, כל מהותו של ט"ו בשבט כראש השנה לאילנות נוגעת אך ורק למצוות התלויות בארץ (שביעית, תרו"מ, ערלה), לכן יהיה תמוה מאד לטעון שאכילת הפירות בחו"ל נועדה להזכיר את איסור ערלה בחו"ל, שהוא רק מהלל"מ ולא מדאורייתא, וספקו לקולא, וכפי שעולה מהפסוקים: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם...". כלומר גם מצוות הערלה נוהגת באופן מהותי בארץ. בנוסף, גם הדרשות הרבות המובאות בעניין עצי הפרי נוגעות בעיקרן לעצי הפרי של ארץ ישראל, וכפי שהביא הרב מלמד בפניני הלכה על ט"ו בשבט את דברי רבי נתן שפירא תלמיד האר"י אודות מעלתם של פירות ארץ ישראל, שהם עדיפים על המן שירד במדבר. גם המדרש אודות מעלת נטיעת עצים, שעל ידה אנו מידמים לקב"ה שנטע עצים בגן העדן, מתייחס לעצי ארץ ישראל, שהרי הפסוק "ונטעתם כל עץ מאכל" מתחיל ב"כי תבואו אל הארץ". לכן גם כשלא מצוין במפורש שמדובר על פירות ארץ ישראל, מתבקש שעיקר מעלת אכילת הפירות ונטיעת העצים הנזכרת בספרים מתייחסת לעצי הארץ ופירותיה. תימוכין לכך ניתן למצוא בתיאורו של ה'חמדת ימים' בדבר סדר ט"ו בשבט שהזכיר רבי חגיז בשם זקנו הרב גלאנטי, שכלל לימוד של מסכתות פאה וביכורים, שכל עניינן הוא מצוות התלויות בארץ. כמובן שאפשר להוסיף משמעויות נוספות הנוגעות למשמעות הדמיון בין האדם לאילן וכו' וכו', אך בסיס שמחת ט"ו בשבט הוא היותו ראש השנה לעניין המצוות התלויות בארץ, ולא סביר שבחו"ל, מקום ה"ציונים" ("הציבי לך ציונים"), ירוקן תוכנו העיקרי והמקורי של המועד לטובת תוכן חלופי ומשני בערכו. 
2. ה"תיאוריה" הזו מופיעה באינספור מחקרים שראיתי. ודאי אם אנחנו מדברים על תחילת תנועת ההתיישבות בארץ (בפניני הלכה לא ננקט זמן מסוים בו התחיל נוהג זה. נכתב: "במשך הזמן התפשט מנהג אכילת פירות... וכיוון שהיה קשה להוביל..."). אם אתה טוען אחרת, אתה מוזמן בשמחה לכתוב מאמר שיפריך טענה יצוקה זו.
3. בנוגע לאר"י, כאמור הרב חגיז מעיד שכך נהג האר"י, ודבריו מצוטטים באחרונים רבים. גם בעניין זה, אתה יותר ממוזמן לכתוב מאמר בו תבאר מדוע לדעתך מדובר בשיבוש. עוד אפנה אותך למאמרו של הרב אהוד אחיטוב, שכותב שמסתבר שהמנהג שמציין המג"א לגבי אכילת פירות בט"ו בשבט, מקורו במנהג שהתחיל על ידי האר"י ותלמידיו בצפת, שהיו אוכלים מפירותיה של ארץ ישראל.
4. למעשה, אני מקבל את הצעתך לדייק את ההערה שמנהג אשכנז הקדום לא בהכרח כלל אכילת פירות של ארץ ישראל בדווקא, אלא אכילת פירות באופן כללי, כאשר העניין הוא זכרון פירות ארץ ישראל. כמו כן, נראה שנכון יותר לומר: "לפני יותר מארבע מאות שנה החל להתפתח בצפת, ובהמשך בירושלים, מנהג לערוך..." שהרי על פי עדותו של הרב חגיז, רבי משה גלאנטי, שבחלק השני של חייו חי בירושלים, הנהיג מנהג זה (עוד אציין שגם רבי יששכר אבן סוסאן, שהיה בן דורו של האר"י, וחי הן בצפת והן בירושלים, הזכיר שמנהג יוצאי אשכנז שבצפת לאכול פירות בט"ו בשבט). וכמובן מחבר הספר 'ברכת אליהו' הוא רבי אליהו מאולינוב, שהיה תלמידו של רבי אברהם ברודא. אציע את הדברים לפני הרב מלמד.
5. שוב יישר כח הרב שמואל על הבירור והליבון.

הרב יאיר - יישר כוח על התגובה הרצינית שלך.

אינני מסכים לטענותיך. בעז"ה אשלח את מאמרי לכשאסיימו. ושם הדברים יבוארו יותר.

כעת אגיב [בקצרה, יחסית], לפי סדר תגובותיך:

1. כתבת ש"כל מהותו של ט"ו בשבט כראש השנה לאילנות נוגעת אך ורק למצוות התלויות בארץ" וכו'. "לכן יהיה תמוה מאד לטעון שאכילת הפירות בחו"ל נועדה להזכיר את איסור ערלה בחו"ל".       תגובתי בקצרה: ודאי שעיקר "ראש השנה לאילן" נוגע למצוות התלויות בארץ. אבל במשנה בגמ' וכו' אין רמז שהדבר גרם לשמחה או לאיזה מנהג. השאלה בה אנו עוסקים היא לגבי המנהג לאכול פירות שנוצר לפני כ-500 שנים בערך. אתה מניח שמנהג זה נוצר בהתאמה לעיקר עניינו של היום, אבל כמדומה לי שאם תסתכל כיצד מנהגים נוצרים אתה תגלה שזה ממש לא תמיד כך. [לשם הדוגמא, יכול להיות שעיקר עניינו של פורים הוא אהבה בין אדם לחבירו, אבל בכל זאת זה לא עניינם של הצגות פורים שדווקא מביישות הרבה אנשים. אני מבין שזו דוגמא די גרועה...  עיקר עניין ד' המינים הוא שבח הצמחים של א"י [לפחות לפי המו"נ], אבל האם היית מתפלא אם היה נוצר מנהג לקחת לולבים גבוהים מאוד, שקיימים דווקא באיזה מקום בחו"ל?]. כשאתה מסתכל בחמדת ימים אתה רואה שעיקר הסדר לט"ו בשבט הוא לא סביב א"י אלא סביב עניינים אחרים, ובכל זאת בשנים האחרונות נוצר מנהג [מבורך, לטעמי] לנצל את הסדר כדי לעסוק בחיבת א"י.  בקיצור, הרבה פעמים מנהג אינו תואם לעיקר עניינו של אותו חג.     כתבת "תימוכין לכך ניתן למצוא בתיאורו של ה'חמדת ימים' בדבר סדר ט"ו בשבט שהזכיר רבי חגיז בשם זקנו הרב גלאנטי, שכלל לימוד של מסכתות פאה וביכורים, שכל עניינן הוא מצוות התלויות בארץ". ראשית, התעלמת מכך שר"מ חאגיז כותב ללמוד גם משניות מסכת ראש השנה. איך משניות אלו קשורות להלכות התלויות בארץ?!. שנית, איזה משניות אחרות ציפית שיגידו עם הפירות?! וכי יש משניות העוסקות בפירות שאינם בנוגע למצוות התלויות בארץ?! שלישית, זה לכל היותר מוכיח שהרב המג"ן וכו' התמקד בט"ו בשבט גם בענין א"י. זה צפוי. וכי איזה יהודי לא ידגיש כשאוכלים פירות [ועוד בירושלים!] את ענין א"י?! אבל זה לא מוכיח שזה שורש החגיגיות ביום זה.  זה בערך כמו שתוכיח שעיקר ענין ט"ו בשבט הוא א"י מתוך העובדה שהאדמור"ים דיברו הרבה בט"ו בשבט על א"י. או מזה שהרב קוק יצא אז לנטיעות.
2. כתבת: "ה"תיאוריה" הזו מופיעה באינספור מחקרים שראיתי... אתה מוזמן בשמחה לכתוב מאמר שיפריך טענה יצוקה זו".  תגובתי: אדרבא, אשמח שתפנה  אותי ל"מחקרים" בנושא [דהיינו שכותבים כך ע"פ מקורות או הוכחות, ולא מהגיגים בעלמא]. אני חיפשתי ולע"ע לא מצאתי.
3. כתבת : "בנוגע לאר"י, כאמור הרב חגיז מעיד שכך נהג האר"י, ודבריו מצוטטים באחרונים רבים. גם בעניין זה, אתה יותר ממוזמן לכתוב מאמר בו תבאר מדוע לדעתך מדובר בשיבוש". אשמח לשמוע איזה אחרונים [רצוי מאוד כאלו שמבינים בכתבי האר"י] כותבים כך בשם האר"י [!!!] בגלל דברי מהר"ם חאגיז. למיטב ידיעתי כל מי שיש לו יד ורגל בקבלה יודע שאין בגורי האר"י ותלמידיהם מאומה בנושא, ולכן הוא לא מעלה על דעתו לומר [בגלל דברי מהר"ם חאגיז] שהדברים הם מהאר"י.   הוספת : "עוד אפנה אותך למאמרו של הרב אהוד אחיטוב, שכותב שמסתבר שהמנהג שמציין המג"א לגבי אכילת פירות בט"ו בשבט, מקורו במנהג שהתחיל על ידי האר"י ותלמידיו בצפת, שהיו אוכלים מפירותיה של ארץ ישראל".   תגובתי: המאמר היה מוכר לי. ההשערה בו היא רחוקה מאוד מאוד מאוד מלהיות מבוססת. טענתו ש"האשכנזים" הנזכרים בתיקון יששכר [שנהגו לאכול פירות] הם "רבי יצחק אשכנזי" וכו', לא תיתכן. הרי התיקון יששכר מזכיר בספרו עוד כמה פעמים את "האשכנזים", ובהן הוא כמובן מדבר על קהילת יוצאי אשכנז. ובכלל, הוא כלל לא מזכיר בספרו את האר"י הק', ולו פעם אחת. הסיבה  לכך פשוטה - הספר נכתב רובו ככולו כאשר האר"י היה בגיל חמש.... זו דוגמא טובה לכך שלא כל השערה יפה ראויה להיכתב בספר רציני כמו הפניני הלכה, ובודאי לא כדבר פשוט וברור.

לממתינים לתגובת הרב יאיר -

הרב יאיר לא מגיב משום שהוא טרוד בצרכי ציבור, שהרי הוא משמש שליח ציבור של עמ"י במילואים בצה"ל. נזכה בעז"ה שישיב לשלום, יחד עם כל החיילים, ונזכה להשיב את גאוות ישראל למקומה.

הרב יאיר - תזכורת. אשמח מאוד לתגובתך לדברי לעיל. ובין היתר ל"מחקרים" [עם הוכחות או מקורות] בנושא. [אני כותב מאמר בנושא, ומצאתי רק ראיות הפוכות, ולכן אשמח לקבל הפניות למחקרים לכיוון שהצעת, כדי לבדוק עד כמה הם רציניים. לע"ע אפי' מאמרים מחקריים שאינם רציניים לא מצאתי].