חששות מוגזמים בהכשרת כלים לפסח

ידוע שבאופן כללי מחמירים יותר בהכשרת הכלים לפסח וחוששים אפילו למקרים רחוקים. אך נראה שיש כמה דברים שבמציאות בעבר היה חשש רחוק, אך היום ברור שאין לחשוש להם כלל. לכן אולי ראוי לשנות ולעדכן את הדברים כדי שההלכות יהיו מדויקות והגיוניות.

1. יא,י:  "גביעי כסף: נוהגים לכתחילה להגעיל את גביעי הכסף ששותים בהם יין של קידוש, מפני שלעיתים נופלים בהם פירורי חמץ ושורים עם היין יממה, ולעיתים משאירים בהם ויסקי למשך שמונה עשרה דקות (לעיל י, יג). והואיל ומדובר בחשש רחוק, בשעת הצורך אפשר להסתפק בהדחתם, כפי רוב תשמישם" ע"כ.

אני חושב שהיום לא מדובר בחשש רחוק אלא אין חשש כלל.

2. "מיחם של שבת וקומקום, נוהגים להגעילם, שמא נפלו בהם פירורי חמץ. הגעלתם על ידי מילוי מים ככל האפשר, הרתחתם כדרך הרתחתם כל השנה, ושפיכת חלק מהמים דרך הברז או הפיה שנועדו להוצאת המים מהמיחם".

לכאורה אין שום חשש שיפול פירור חמץ לקומקום החשמלי? וגם במיחם אין לחשוש אם לא מניח על המיחם מאפים או לחם.

3. "תרמוס: מנקים היטב ומגעילים ברותחים, ואפשר להכשירו גם על ידי עירוי של מים רותחים לתוכו ועל פיו".

צריך להבהיר שיש צורך להכשירו רק אם השתמשו בו לחמץ, סתם כך לא ברור איזה חשש חמץ יש בו.

4. יא,ט: "במיקסר יש חורים שנועדו לאוורור המנוע כדי שלא יתחמם מדי, לחורים הללו ניתזים קמח וחלקי בצק, ויש חשש שמא כשיעבדו בו עם מאכלים לפסח, יפלו חלקי חמץ לתוך האוכל. וכיוון שקשה לנקותו, עדיף שלא להכשירו. וכשיש במיקסר צורך גדול, יש לפתוח את בית המנוע ולנקותו היטב, או לסתום לגמרי את החורים הללו".

ממה שאני מכיר החשש הזה לא קיים היום.

5. יא,יג: "מקובל להמליץ להחליף לקראת פסח בקבוק פלסטיק ומוצץ של תינוק, שקשה לנקותם עד שיצהירו כבתחילה. אולם בשעת הצורך, אפשר להכשירם על ידי ניקוי טוב והגעלה או עירוי מים רותחים מכלי ראשון"

איזה חשש חמץ יש במוצץ? למה צריך 'שיצהירו כבתחילה'? ולמה צריך 'הגעלה או עירוי'?