| ♥ 0 |
כתוב בפנה"ל פסח ד, יא : "למעשה, כדי לצאת ידי כולם, יש למכור או להשכיר את כל הבית חוץ מחדר אחד, ובו יקיימו את מצוות בדיקת חמץ, וכיוון שכבר יקיימו בו את מצוות בדיקת חמץ, לכל הדעות אין צריך לבדוק את החדרים שנמכרו או הושכרו לגוי. בארץ ישראל אסור למכור בית לנוכרי (שו"ע יו"ד קנא, ח), ועל כן צריך לציין בשטר 'מכירת החמץ' שמדובר בהשכרה, ובנוסף לכך, יש למכור את החמץ שנמצא בכל החדרים המושכרים, ובזה ייפטרו מלבדוק את אותם החדרים." בהערה שם נראה שהמילים המודגשות נכונות לגבי כל בית שהשכיר אותו, בין בחו"ל ובין בארץ, שכתוב שם שמכירת החמץ עצמו היא כדי לצאת ידי חובת הפוסקים שמחייבים בבדיקה אם רק השכיר ולא מכר. א. למה לא כתוב את זה גם למעלה ורק בפסקה על בית בא"י? ב. מדוע לא יכול להשאיר חדר אחד ולצאת בו ידי חובת הבדיקה כמו שמוזכר למעלה?
סומן כספאם
|