| ♥ 0 |
בפניני הלכה כשרות ט,ד כתוב: "בדיעבד… יפריש את המעשרות באומד ואפילו אם יטעה הרבה כל זמן שהתכוון להפריש כשיעור וטעה כדרך שאנשים לפעמים טועים קיים מצוותו" ובהערה כתב: "יש מחמירים… על סמך מה שדייקו בראשונים… אולם מלבד מה שדיוקם אינו הכרחי ומנוגד לסברה רבים כתבו במפורש… לפיכך מוכרחים לומר… שלכתחילה אמרו שלא להפריש באומד" לענ"ד דברי הרב כאן קשים: 1. הרב כתב שהמחמירים שהפרשה באומד לא מועילה בדיעבד דייקו דיוקים לא מוכרחים בראשונים, ומשמע ממנו שלא בטוח כלל שיש דעה כזאת. אך האמת היא שלא מדובר בדיוק מהראשונים, אלא בדברים מפורשים בגדולי הראשונים שהפרשה באומד לא מועילה אף בדיעבד, וכ"מ מרמב"ם ושו"ע (שלא,עו). אזכיר שני מקורות מפורשים בראשונים: רשב"א ביצה יג,ב: "דאפי' עבר והפריש מאומד לא הויא תרומה" ומאירי אבות א,טז: "וקשה לי לפרש לשון אומרו אל תרבה כלומר אל תהא מתמיד בכך שהרי אפילו העושה כן לא עשה כלום שהמעשר אינו ניטל באומד אלא במדה או במשקל או במנין ואם נטל מאומד אם פחת לא עשה כלום… ואם הוסיף פירותיו מתוקנים מצד שכבר חל המעשר על הראוי אלא שהמעשר מקולקל שהרי יש בו חלק שלא חל עליו שם מעשר ונמצא המעשר שטבל מעורב בו". 2. יש סברה גדולה לחלק בין טעות גדולה הנובעת מהפרשה באומד שבזה הקפידו, לעומת טעות במדידה או שקילה שעליה אמרו שהיא זניחה ולא מקלקלת.
סומן כספאם
|