האם מקלים בגרמא רק במקום הפסד או בכל צורך גדול?

הרמ"א  בשם המרדכי בסימן שלד סעיף כב 

מקור דברי הרמ"א לגבי הפסד ידוע. השאלה מה המקור לכך שהרב מלמד הרחיב את דבריו גם לכל 'צורך גדול' ולא רק במקום הפסד?

הרחבות שבת ט,ט,ב: ולצורך מצווה גרמא מותר לכתחילה, וכפי שלמדנו בשבת קכ, ב, שמי שהיה כתוב שם על בשרו ונזדמנה לו טבילה של מצווה – טובל, כי המחיקה בגרמא. וכן לצורך חולה גרמא מותר, שהוא כמו במקום הפסד (ע' במ"א שכח, נג). ונראה שכל שהוא צורך גדול הוא כמו מקום פסידא.