דעת הרמ"א בבישול אחר בישול בלח

דעת הרמ"א היא שמותר לחזור ולחמם בשבת מאכל לח שהתבשל, בתנאי שיש בו עוד חמימות. בהסבר הדין כתב הרב (שבת י, ו): "וזאת מפני שכעקרון הרמ”א פסק כדעת הרמב”ם, שגם על תבשיל נוזלי חל הכלל “אין בישול אחר בישול”, אלא שלדעתו, אם לא נשארה חמימות בתבשיל, אסור לחממו מדברי חכמים".

ובהערה הוסיף שיש מסבירים אחרת: "וי”א, שלדעת הרמ”א אם המרק המבושל הצטנן לגמרי אסור לבשלו מהתורה (עי’ מ”א רנג, לז; תהל”ד לג). והסברה, שכל זמן שנשארה בו חמימות ואפשר עדיין לאכלו כמאכל חם, עדיין נשאר במדרגת מבושל, אך אם התקרר עד שאינו נחשב יותר חם, נתבטל הבישול הראשון, ושוב יש בו איסור בישול".

לאחר מכן הוסיף הרב: "(ואפשר לומר, שכל זמן שנשארה בו חמימות, נחשב מבושל כשיעור בן דרוסאי, עי’ באגלי טל ס”ק יד. ועי’ בס’ שבת כהלכה עמ’ קלו; קפב)".

שאלתי לגבי הסברא השלישית, שכאשר עוד יש חמימות נחשב מבושל כבן דרוסאי. הסברא חזקה, שהרי באמת יש שלב ביניים מזמן שהמאכל חם עד שהצטנן בו אנשים יאכלו אותו רק בשעת הדחק, וניתן להגדיר שהמדד לזה הוא חמימות. אולם, הרב כתב בסעיף ג' בפרק זה שלהלכה פוסקים שאיסור בישול הוא עד שהמאכל מוכן כל צרכו. ואם כן הסברא הזו לכאורה עומדת בסתירה – מדוע יהיה מותר לחמם מאכל שיש בו עוד חמימות והוא בדרגת בן דרוסאי, הרי יש בזה משום בישול.

[הרב הפנה לאגלי טל, שטוען בדעת הרבה ראשונים (ביניהם הטור והרמב"ם) שבישול מדאורייתא הוא רק עד בן דרוסאי, ואח"כ רק מדרבנן, ויש ראשונים שלא אסרו בכך החזרה. ולפי זה הסבר הרב מובן. אך לדעתי כדאי לציין בפירוש שלסברא זו הרמ"א נוקט שבישול עד בן דרוסאי, משום שבלא זה ללומד הרגיל (שלא יפתח אגלי טל לעיין בנימוקו) הדברים נראים כסתירה.]