בגמרא בכריתות כ,ב מבואר שדם ביצים מותר מהתורה כמו שדם דגים וחגבים מותר: "ת"ר: כל דם לא תאכלו - שומע אני אפי' דם מהלכי שתים, דם ביצים, דם חגבים, דם דגים, הכל בכלל? ת"ל: לעוף ולבהמה, מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר, אף כל שיש בהן... אוציא דם ביצים - שאין מין בשר, דם דגים דם חגבים - שכולו היתר".
ולגבי דם דגים כתוב בדף כא,ב שהוא אסור משום מראית עין שמא יחשבו שאוכל דם בהמה חיה או עוף שאסורים מהתורה, ואם יניח קשקשים, שאז ניכר שזה דם דגים, מותר.
אך בגמרא חולין סד,ב משמע שדם ביצים אסור, ויש מקרים שגם הביצה אסורה בגלל הדם: "נמצא עליה קורט דם - זורק את הדם ואוכל את השאר. אמר רבי ירמיה: והוא שנמצא על קשר שלה. תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי: לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה, אבל נמצא על חלמון שלה - אפי' ביצה אסורה, מאי טעמא - דשדא תכלא (שיכול וריעותא. רש"י) בכולה (התחילה להתרקם והרי זה דם בשר ואף הביצה כלה אסורה כביצת השרץ. שו"ת הרשב"א א,מו)".
מוסכם שהדם שאוסר את הביצה הוא דם שמעיד על ריקום ונפסק שהוא אסור מהתורה (טור ושו"ע יוד סו,ב), נחלקו מה דינו של דם שלא נובע מריקום:
לרשב"א (תורת הבית הקצר בית ג שער ה) אסור משום מראית עין : "דם דגים וחגבים וביצים מותר מן התורה. שלא אסרה תורה אלא דם עוף ובהמה והדומה להם אעפ"י שדמים אלו מותרים מן התורה אסורין הן מדברי סופרים משום מראית העין... כל שכן בשנתערבו שאין ניכרין בתערובתן שהן מותרים, שלא אסרו את אלו אלא בעינן, ומשום מראית עין... ומפני מה זורק את הדם והלא הביצה מוכחת עליו, ומה הפרש בינו ובין דם דגים שיש בהן קשקשים שהוא מותר כמו שאמרנו יראה לי לפי שהחמירו בדם הבצים כל שהוא בעין מפני שיש דם בצים שאסור מן התורה".
לסמ"ג (קלב) דם שעל הביצה מותר: "אם נמצא הדם במקום אחר בביצה שאינו לא על הקשר של חלמון ולא על קשר של חלבון אף הדם מותר כמו שמוכיח במסכת כריתות בפרק דם שחיטה (כא, א), דתניא יצא דם ביצים שאינו מין בשר יצא דם דגים וחגבים שכולו היתר, משמע שכמו שדם דגים וחגבים מותר אף מדברי סופרים, כל זמן שהוא עליהם וניכר שהוא מהם כמו כן דם ביצים... ויש שאין רוצים לסמוך על זה וקולפין מקום הדם אף כשנמצא במקום אחר בביצה". וכ"כ הג"מ.
לרא"ש (חולין ג,סג) אסור מדרבנן גזרה משום דם עוף : "הדם אסור בכל ענין... וקשה מהא דאמרינן בכריתות יצא דם ביצים שאינו מין בשר ויצא דם דגים וחגבים שכולו היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם דגים וחגבים כל זמן שישנו עליהם וניכר שיצא מהם הוא הדין נמי דם ביצים. וי"ל דמדרבנן החמירו בדם ביצים גזירה אטו דם עוף שביצה נולדה ממנו". וכתב עליו ב"י – ומיהו היינו דוקא כשהוא בעין ומטעם זה אפשר דאסור לערבו לכתחלה אבל היכא שנתערב שלא מדעת משמע דלכ"ע שרי.
וכדעת הרא"ש משמע גם מרא"ה וטור שכתבו שהדם אסור מדרבנן.
שו"ע סו,ב – דם ביצים... אם אינו יודע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבים עליו אבל חכמים אסרוהו. ה – נמצא הדם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה, ולא זרק הדם, ושכח וטרף הביצה עם הדם, נראה לי שהוא מותר.
נראה שהשו"ע פסק כדעת הרא"ש שחכמים אסרו דם ביצים משום דם עוף שאסור מהתורה. אמנם אחרונים רבים כתבו כדעת הרשב"א שדם ביצים אסור משום מראית עין (ש"ך ס"ק יא. תורת חטאת סב ד ומנחת יעקב עליו, יחוה דעת ג,נז).
לכן לשאלתך לדעת הרא"ש והשו"ע מובן למה צריך לזרוק את הדם גם היום. אך לשיטת הרשב"א ורבים מהאחרונים לכאורה היום לא צריך לזרוק את הדם.
אמנם אעפ"כ נראה שהמנהג הוא לזרוק, ואולי נהגו להחמיר כדעת הרא"ש והשו"ע, ואולי גם לדעת הרשב"א צריך להחמיר שלמרות שבטל הטעם לא בטלה תקנת חכמים לאסור את הדם משום מראית עין.
אבל עד כאן הסברתי למה גם היום צריך לזרוק את הדם, אך אני מסכים איתך שצריך להבהיר זאת בספר, כי באמת לא ברור למה יש בזה מראית עין. ולענ"ד יותר טוב לכתוב כמו שמשמע מהשו"ע שחכמים אסרו את הדם בגלל שהוא בא מעוף שדמו אסור מהתורה, או לסתום ולכתוב כמו השו"ע שחכמים אסרוהו.