גיור מי שלא שומר את כל המצוות

מכיוון שניכר שדברי הרב בנימין טבדי נאמרו על הקדימונים באתרי התקשורת ולא לאחר קריאת הטור המלא
מצרף את הטור המלא ברביבים:

גיור למי שמתכוון לחיות כמסורתי
אומנם מקובל לחשוב שגיור בלא קבלת מצוות אינו תקף, ואף אני סברתי כך בעבר, אך עיון נוסף מלמד שרבים האחרונים שהתירו גיור של מי שמתכוון לחיות כיהודי מסורתי בקרב האחרונים מצאנו לא פעם את השיקול של מניעת התבוללות כטעם מכריע להכשיר גיור גם בלי שנדע בוודאות שישמור מצוות מכיוון שיש לדעת המתירים על מה שתסמוך, אין למנוע מהם להורות כן הלכה למעשה

רבים טענו לאחרונה שאין שום דעה הלכתית כזו. אגב, גם אני חשבתי כך עד לפני כמה שנים, מפני שכך היה מפורסם, וההגנה על הרבנים המגיירים הייתה שהם באמת סברו שהגרים ישמרו מצוות. ורבים טענו נגד זה, שהרי המציאות מכחישה זאת. וכפי שכתב רב הקהילה החרדית בציריך הרב ברייש (תרנ"ו-תשל"ז) בשו"ת 'חלקת יעקב' (יו"ד קנ): "ואני אשתומם מאד על המראה - כי הרבנים היושבים בערי הפריצות במערב אירופא אין יכולים לרמאות את עצמן באשר יודעים בטוב, אשר רובא דרובא גרים כאלו, הם אשר נדבקו נפשם בישראל להתחתן ורוב הישראלים הללו הם פושעים ואין רוצים כלל לידע מיהדות כשרות שבת נדה, כל המצות הם עליהם למעמסה, והם רק יהודי לאומי, ויודעים בטח אשר גם הנוכרית אשר למראית עין מתגיירת, לא תתנהג כלל מזה", ולדעתו אין תוקף לגיורם.
אולם בשנים האחרונות, ככל שהסוגיה עלתה לסדר היום הציבורי, והתפרסמה דעתו של הרב רבינוביץ' זצ"ל בעניין גיור קטנים וגודל האתגר, וספריו של הרב חיים אמסלם שליט"א, ועוד רבים עמהם, נתתי את ליבי לעיין בספרים, ומצאתי שאכן כך היא דעת רבנים רבים מגדולי האחרונים. נזכיר את דברי מקצתם.

הרב הראשי והראשון לציון הרב עוזיאל
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל היה אחד מגדולי הדורות האחרונים בתורה ובהנהגה. הוא נולד בירושלים בשנת תר"מ (1880), כיהן כרב הספרדי ביפו, לאחר מכן בקהילה הגדולה בסלוניקי (60,000 יהודים), ושוב בתל אביב-יפו. בשנת תרצ"ז (1936) נתמנה לראשון לציון ולרב הראשי עד לפטירתו (תשי"ג, 1953).
בשנת תשי"א נשאל מהרב כלפון מקהילת טיטואן שבצפון מרוקו, שהייתה אז בשליטת ספרד: "יש בינינו בעוונותינו הרבים אנשים מבני ישראל שנזדווגו עם נשים נוכריות... ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל... והאנשים האלה יש מהם שומרי דת כסתם יהודים שבזמן הזה" (נראה שכוונתו למסורתיים). לגביהם כתב הרב השואל שברור לו שיש לגייר את נשותיהם וילדיהם. "אבל יש אחרים שאינם שומרי דת, שבתות וימים טובים ומאכלות אסורות ומצות עשה ולא תעשה, ואנחנו נבוכים איך לעשות... והנה האנשים האלה אף על פי שאינם שומרים דת ומצוות כנ"ל, מכל מקום אינם פוקרים לגמרי, ואינם רוצים להבדל מתורתנו הקדושה ולהיחשב מחוץ לדת ח"ו, ובשם ישראל יכנו. ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש".
השיב הרב עוזיאל שיש לגיירם: "מכל האמור למדנו, שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות... תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות..." ודוחה את הטענה שאין לקבל גרים שנשואים לחילוניים מפני שרובם המכריע אינם שומרים "מצות התורה אפילו לזמן קצר". מפני שאם כן "נעלת דלת בפני גרים", ובדורנו זה מוטלת עלינו אחריות כבדה שלא לנעול דלת בפני גרים, "לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל, או להיטמע בגוים". "וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי... נתבע לדין ויאמר עלינו: 'את הנידחת לא השבותם ואת האובדת לא ביקשתם' (יחזקאל לד, ד)" (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סה).

הרב משה שמואל גלזנר
דור לפני כן כתב כך הרב משה שמואל גלזנר (תרט"ז-תרפ"ה, 1924-1856), שהיה נינו הבכור של החתם סופר ורבה של קלויזנבורג ומגדולי רבני הונגריה.
בקונטרס 'חקור דבר' האריך לדון בשאלה של יהודים שהיו בקשרי נישואין אזרחיים לנוצרים, האם אפשר לגייר את בן הזוג למרות שקרוב לוודאי לא ישמור תורה ומצוות, אלא רק יוותר על דתו הנוצרית ולכל היותר יחיה כיהודי מסורתי. את עמדתו תמצת בכתב העת התורני 'תל תלפיות' ט': "עיקר החשש בגרים שלא לשם שמים שלא יסיתו אותנו לשוב מאחרי השם ולעבוד עבודה זרה, וכל שבטוח לנו שהגר מניח על כל פנים אמונתו (הנוצרית) בלב שלם - סגי בהכי לקבלו בעדת ישראל". והוסיף ב'חקור דבר' שאם יש להם כבר ילדים, "יש עוד טעם גדול להתיר הגירות בשביל הבנים שיתגיירו עמם". כך בוודאי כאשר האב הוא נוכרי, שכן ילדיהם יהודים, "ויש להתיר הגירות שלו כדי להציל בניה". וכך הדין גם כאשר האיש יהודי והאם נוכרייה, "שאם לא נגייר את האם - לא תתרצה שיתגיירו הבנים".

הרב יוסף משאש
הרב יוסף משאש (תרנ"ב-תשל"ד, 1974-1892). נולד במקנס שבמרוקו, כיהן כרב באלג'יר וכאב"ד במקנס, ובסוף ימיו עלה לארץ וכיהן כרבה הראשי של חיפה. מגדולי רבני הדור.
בשו"ת מים חיים (ח"ב יו"ד קח) כתב תשובה ביחס לגיור נוצרייה שנשואה בנישואין אזרחיים ליהודי. מדובר ביהודי מתבולל שבמקרה הטוב ייחשב כמסורתי, ומכיוון שאין סיכוי שייפרד מאשתו, כתב שצריך לגיירה. "דבר זה לגייר כל הבא להתגייר, פשוט הוא בכל מקום בכל ערי המערב, ובכל ערי אלג'יריאן וטוניס, מכמה טעמים..." ומהם "כבוד המשפחה שמזדלזלת, בהיות אחד מבניה נשוי לנכרית או אחת מבנותיה נשואה לנכרי". גם כתב שגיורם מונע המשך התבוללות של עוד יהודים שעלולים להתחתן עמהם, שכן היו מקרים שלא גיירו את בני הנוכריות, וכיוון שנודעו כיהודים על שם האב, התחתנו עם יהודים ורבתה ההתבוללות. "ומי אשם בכל זה? הרבנים המתחסדים (שלא לגיירם) שאינם חכמים לראות את הנולד ואת תוצאות הזמן". ועל כן כיוון שיש בגיור זה "הרבה תועלת לקיום המצוות, ומניעת הרבה איסורים, ושלום ושקט לכמה משפחות ומניעת טמיעה לישראל באומות... וגם ראינו כמה וכמה גרים שלא לשמן, באו לשמן והיו גרי צדק באמת וישר (היינו שומרי מצוות), בכן ממצווה רבה תחשב להקל בדבר".
מכך שכתב שמגיירים את כל הבא להתגייר ומציין שהיו גרים שלבסוף שמרו מצוות, עולה בבירור שהרוב הגדול לא שמרו מצוות.

הרב ישראל בארי
הרב ישראל בארי היה רבה של נס ציונה, דיין בבית הדין, וחבר בחבר הרבנים של הפועל המזרחי (תרע"א-תשל"ג, 1972-1911). היה חתנו של הרב חרל"פ.
עמדתו חשובה מפני שהוא מתאר את מנהג הרבנים לגייר נשים שברור שלא ישמרו מצוות ומנמק זאת.
בתשובה שכתב לרב פלדר (הובאה בשו"ת נחלת צבי עמ' קס), מבאר שזה שצריך לקבל מצוות "הכוונה היא כניסה ליהדות שיש לה מצוות כאלו, והוא מסכים להיות יהודי ככל היהודים שמצווים במצוות כאלו, אף שאינם מקיימים... ולכן גם אפילו הוא בעצמו יודע שלא יקיים, וגם לנו ברור שלא יקיים, ואין בדעתו מתחילה לקיים... (אבל) אינו מורד בהם מבחינה עקרונית... אלא שלא יקיים אותם - גם זה בכלל קבלת מצוות הוא... שאם לא כן נפל פיתא בבירא, שאנו מגיירים נשים שבוודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה, ואין תמים שיאמין להם בכגון זה, ובכל זאת אין אנו חוששים לזה".
וכן כתבו הרב משה דריהם בשו"ת והשיב משה יו"ד נא, והרב שאר ישוב הכהן (חקרי הלכה עמ' קי).

מהרש"ם
הרב שלום מרדכי שבדרון (תקצ"ה-תרע"א, 1911-1823), היה מגדולי הפוסקים האחרונים וגדול פוסקי גליציה בדורו. בשו"ת מהרש"ם (ו, קט) התיר לגייר נוכריות שנישאו ליהודים בנישואין אזרחיים ורוצים לגיירן עם ילדיהן ולמולם. השאלה עוסקת ביהודי שהיה אפשר שיתנצר למען בת זוגו, ואם כן מכיוון שבת הזוג הנוכרייה מוכנה להתגייר מסיק המהרש"ם שהיא באמת רוצה להיות יהודייה. אומנם עלתה השאלה איך יתקיים גיור הילד, שהרי הוא רגיל לכתוב בשבת, ושמא חילול השבת שלו לאחר שיגיע לגיל מצוות יהיה מחאה כנגד גיורו. המהרש"ם השיב שאין זה מבטל את הגיור כי "מה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בשבת קודש וכדומה, אין זה מחאה, כי מעשה אבותיהם בידיהם, ואומרים 'מותר'". מתוך כך למדנו שאין בכוונת האם המתגיירת לשמור שבת כהלכתה.

סיכום
ישנם עוד אחרונים רבים שנשאלו על גיור בני זוג נוכרים, שהיה ברור למדי שלא יקיימו אורח חיים דתי, ואף על פי כן מכיוון שמדובר בשעת הדחק - הורו לגיירם, ואין בטור זה מקום לפרטם כי רבים הם מאוד.
בכל אופן, ברור שדעת כמה מגדולי ישראל, כדי למנוע נישואי תערובת, יש לגייר את בני הזוג הנוכרים כאשר הם מוכנים לקיים מקצת מצוות, כפי שמקיים כיום הציבור שבין מסורתי לחילוני.
לפיכך נראה שאין אפשרות הלכתית למנוע מהרבנים הסוברים כדעת גדולים אלה לנהוג כשיטתם. וגם אין אפשרות למנוע מהמשפחות שהדבר נוגע להצלת אחד מילדיהן לנהוג על פיהם. ואין לטעון כנגדם שרוב הפוסקים הורו להחמיר, כי הדבר נוגע לחיי נפשם ועתיד משפחתם בעם ישראל, ובפיקוח נפש ונשמה גדול שכזה מותר להם לנהוג על פי מיעוט הפוסקים. קל וחומר כאשר ייתכן שזו הייתה דעת רוב הרבנים שנתקלו בשאלות הללו בפועל. כמו כן אין אפשרות למנוע מנציגי מדינת ישראל לסמוך על דעות אלו, כאשר אי גיורם של המזדהים כיהודים ומעוניינים להתגייר ולחזק את זהותם היהודית גורם לפגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל ולמצוקה חברתית חמורה.
בעזרת ה' אקדיש טור לעמדת הרבנות הראשית לדורותיה, למעמדה ולסמכותה, וכיצד לדעתי נכון לנהוג בפועל בימינו.

יסודות ההלכה והמנהג בגיור בשעת הדחק

המהרש"ם מברז'ן, הרב גלזנר רבה של קלויזנבורג, הראשון לציון הרב עוזיאל, רבניה של חיפה הרב משאש והרב שאר ישוב, רבה של נס ציונה הרב בארי, וגדולים נוספים מבארים את יסודות הלכות גיור ומעידים על מנהג רבני רווח בשעת הדחק. הרחבה לטורו של הרב אליעזר מלמד בעיתון "בשבע"

נרחיב מעט את היריעה כדי לבאר ולבסס את דברי מו"ר הרב אליעזר מלמד בטורו "רביבים" בעיתון בשבע (ז' באדר ב' תשפ"ב). מטבע הדברים הובאו שם בקצירת האומר.

1. הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל כתב תשובות רבות על מקרי נישואי תערובת שבהם בן הזוג הנוכרי מבקש להתגייר. בכולם, למעט במקרה של גיורת לכהן, התיר הרב עוזיאל לגייר, על מנת למנוע התבוללות ואובדן זרע יהודי, אך בשתי תשובות עיקריות נימק את הדברים באריכות, ובתוך כך כתב במפורש שההיתר לגייר הוא גם אם ידוע שהגר לא מתכוון לשמור מצוות כהלכה. התשובה הראשונה מובאת ב'פסקי עוזיאל', פסקי הזמן סימן סה, שם כותב הרב עוזיאל: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם. ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצות הם ישאו את עונם ואנו נקיים".

חשוב להבהיר שאיש אינו סבור שצריך לגייר גרים שאין להם שום נטייה ליהדות, או רצון כלשהו בהווה או בעתיד להתקרב לתורה ולמצוות. המציאות היא שמגיירים רק גרים שיש בהם אהבה ליהדות, ברצונם לשמור מצוות שקל להם לשומרן, ואולי אף בעתיד ישמרו יותר. אלה הם דברי הרב עוזיאל – די לנו בכך שיתכן שסופם של הגרים להתקרב לשמירת תורה ומצוות, ואף שיתכן שלבסוף אף זה לא יתקיים – אין זה פוגע בכשרות הגיור, ואדרבה מצוה לגייר גם במצב כזה. מקור חשוב נוסף של הרב עוזיאל הוא תשובתו בספרו 'משפטי עוזיאל' חלק ב' יורה דעה סימן נח, שם כותב: "הרי לך מפורש דאע"ג שידוע לנו דרוב הגרים אינם מקיימים המצות אחרי מילה וטבילה, ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך. אלא אומרים להם מקצת מצות חמורות היינו עונשן של מצות כדי דאי פריש נפרוש. אבל אי לא פריש – מקבלים אותם, והוא את חטאו ישא ואין ישראל ערבין עליו... מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן, אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם – מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש, מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן, ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא".

עוד בעניין זה ראו מאמרו הנרחב של הרב יאיר וייץ, חבר מכון הר ברכה: "דעת הרב עוזיאל בעניין קבלת מצוות בגיור", שהתפרסם באתר ישיבת הר ברכה.

2. הרב יוסף משאש – הרב משאש פותח את תשובתו בכך ש"המנהג לגייר כל הבא להתגייר", ולאחר מכן מבסס זאת בשיקולים ונימוקים רבים, ומסיים "ובכן מאחר שדבר זה מביא בכנפיו סכנת נפשות, גם הרבה תועליות לקיום המצוות, ומניעת הרבה איסורים, ושלום ושקט לכמה משפחות ומניעת טמיעה לישראל באומות, ואין בדבר אלא איסור דרבנן ולכתחילה, וגם ראינו כמה וכמה גרים שלא לשמן, באו לשמן והיו גרי צדק באמת וישר, בכן מצוה רבה תחשב להקל בדבר, וכל גרות יעשה בדעת, וישקול בפלס מעשיו לראות את הנולד, ויעשה ויצליח בס"ד". מכך שהרב משאש אומר שהיו כמה וכמה מקרים שבסופו של דבר, לאחר שבאו שלא לשמן 'באו לשמן והיו גרי צדק באמת וישר' אנו למדים שברוב המקרים לא כך היה, וזוהי ברירת המחדל שבה הרב משאש סובר שיש מצוה לגייר כיון שמדובר רק באיסור דרבנן ולכתחילה.

כדי להסביר את המנהג מעלה הרב משאש סדרת טיעונים ובהם: 1. קשה מאוד לדרוש מיהודים מתבוללים להתגרש מנשותיהם הנוכריות. תהליך הגירושין ארוך, יקר, ולעיתים מגיע לסכסוכים אלימים ואף לרצח. 2. היו מקרים שבהם לא קיבלו את הבאים להתגייר וכתוצאה מכך הם פעלו באלימות כלפי הדיינים, ואירעו כמה מקרים שהדבר הסתיים ברצח. 3. המשפחה מתביישת בכך שבניה נישאים לנכריות, וכבודה נפגע. 4. היו מקרים בהם לא קיבלו משפחה להתגייר, והללו הלכו לעיר אחרת, התחזו ליהודים וכך גרמו לנישואי תערובת סמויים.

רוב הטיעונים הללו שייכים גם היום. הראשון והשלישי בוודאי רלוונטיים. ייתכן שביחס לרביעי, רישומי הרבנות מונעים תרמיות שכאלה. אולם ההתנגדות של החברה החילונית לנישואי תערובת עם עולי ברית המועצות הולכת ונשחקת. כולנו עדים בשנים האחרונות, לדוגמה, לגל נישואי תערובת של ידוענים.יש להיות ערים לעובדה שדחיית גיור משמעותה לעתים שעת דחק קשה של נישואי יהודי ומי שאינו יהודי. . 

לגבי הטיעון השני, שבחסדי ה' עבר מן העולם, פשוט שהרב משאש מקל גם במקרים שבה לא נשקפת סכנת חיים. הרב משאש מדבר על שלושה מקרים לגביהם הוא מודע, ומוסיף ששמע על מקרים נוספים. אם היה מדובר באירועים שכיחים הרב משאש ודאי היה מציין שפגש עשרות מקרים כאלה ואולי יותר. יתר על כן, אילו היה הרב משאש מקל רק במקרים כאלה הוא ודאי היה טורח לכתוב שהוא מקל רק בשל ספק סכנת נפשות. אולם, לא רק שהוא לא סייג אלא שפתח את דבריו באמירה שנוהגים לגייר 'כל הבא להתגייר'. טענה זו היא צירוף ולא יסוד שהתשובה נשענת עליה, כדרכם של פוסקים להוסיף טענות שונות כדי לנמק את דבריהם. מכל מקום היסוד המוסכם הוא שלדעתו גיורים עם קבלת מצוות נמוכה מאוד (שניתן בהחלט לכנותה ולהבהירה באמצעות מונחים סוציולוגיים התואמים למידת שמירת המצוות בציבור המכונה מסורתי), הם כשרים ותקפים.

חשוב להדגיש שלמעשה עולה שדברי הרב משאש הם רק קצה קרחון של המנהג שהיה רווח ביהדות צפון אפריקה. פוסקים רבים מאוד מאזורים אלו העידו שהמנהג הוא לגייר נכריות שנשואות ליהודים, גם כאשר באופן טבעי רמת שמירת המצוות שלהן נמוכה ביותר אם בכלל. לענ"ד ככלל ניתן לומר שזהו 'מנהג צפון אפריקה'. הדברים יבוארו בהרחבה בע"ה בפרסומים נוספים המתלבנים בבית המדרש. לעת עתה נזכיר מספר פוסקים שהדבר עולה מדבריהם באופן ברור: דברי ה'נהר מצרים' (אות ה') הידועים, וכן ה'נוה שלום' (ודבריו ב'תעלומות לב' בכרך ב סימנים כט-לב), שם הביא גם בשם מהר"מ פארדו. גם בשו"ת 'צוף דבש' (יו"ד נו. רבי דוד מועטי), ובעשרות אגרותיו של הרב יחיא בן הראש לחכמי מרוקו וחכמים נוספים מחוצה לה (בספר 'ריח ניחוח'). מכל אלה מוכח שהקלו בגיורים שכאלה. ועוד חזון למועד לפרטם.

3. הרב משה שמואל גלזנר – ניתן לראות בטור שהרב מלמד תיקף את הדברים מקונטרסו החשוב של הרב משה שמואל גלזנר זצ"ל 'חקור דבר', וגם מדבריו שפורסמו בכתב העת התורני 'תל תלפיות'. ישנה תשובה המופיעה בספרו 'דור רביעי' (ב, צא) שנכתבה מספר שנים קודם לכן, בשנת תרנ"ז, ואילו 'חקור דבר' ו'תל תלפיות' יצאו לאור בשנת תרס"א. נראה שבתחילה הרב גלזנר כתב את הדברים כרעיון שאיננו מבורר, ובהמשך התחזק בדברים. כדי להקל על הקוראים אצטט כאן רק את המשפט החשוב ביותר (תל תלפיות כרך ט' עמוד 251): "כי כפי הנראה מקראי ומגמרא ורמב''ם עיקר החשש בגרים שלא לשם שמיים שלא יסיתו אותנו לשוב מאחרי השם ולעבוד עבודה זרה. וכל שבטוח לנו שהגר מניח על כל פנים אמונתו בלב שלם - סגי בהכי לקבלו בעדת ישראל".

חשוב להדגיש, שלמרות שהרב גלזנר תמך ועודד קיומו של כינוס רבנים כפי שמופיע בתשובה ב'דור רביעי' ובהקדמה ל'חקור דבר', הוא לא סייג את דבריו כהלכה ולא למעשה. אדרבה, גם לאחר חלופת מכתבים ארוכה, עמדתו נותרה כשהייתה כפי שניתן להיווכח ב'תל תלפיות' כרך ט'. יתר על כן, מדברי רבי שלמה זלמן בראדי, שחלק על הרב גלזנר בסוגיות אלו, אנו למדים שהפסק היה למעשה, שכן הוא כתב (תל תלפיות, כרך י' עמוד 137): "ועם כל זאת לא אשים בנפשי שקר להחליט כי שלא כדין הורה בנידון דידי', כי יש לו תנא דמסייעו והוא הר"ת... ואף גם זאת לא אומר רק לעורר דרך משא ומתן ולא להלכה, כי אין רצוני להכניס את עצמי בעניינים כאלה". והרב גלזנר לא מחה וסייג את דבריו. והרי זה כמבואר.

4. הרב ישראל הלוי בארי – עיקר הלימוד מדבריו הוא מעדותו: "אם כן נפל פיתא בבירא בזה שאנו נוהגים לגייר נשים שאנו יודעים שלא ישמרו טהרת המשפחה ואין תמים שיאמין להם בכגון זה ובכ"ז אין אנו חוששים לזה". הרב בארי כידוע שימש רבה של נס ציונה ודיין מטעמה של הרבנות הראשית. כדי ליישב את המנהג הזה הרב בארי מציע סברה שעניינה שקבלת המצוות בגיור היא ידיעתו של הגר על השכר והעונש של המצוות, ולא התחייבות לקיים את המצוות. חשוב לומר שהרב בארי כתב זאת בלשון 'אילולי דמסתפינא', וסייג שזה מחודש מאוד וצריך ביסוס רב, אבל כל זה רק כהצעת ההסבר ההלכתי למנהג הרווח, אך סוף סוף המנהג נשאר מנהג – לגייר נשים שאנו יודעים שלא ישמרו טהרת המשפחה. גם הרב גדליה פלדר שחלק על דבריו של הרב בארי לא הכחיש שזהו המנהג אלא הצטער עליו (נחלת צבי עמוד קסה): "מהאמור יש ג"כ ליישב מה שהעיר בהא דנוהגין בב"ד לקבל גרים ואח"כ הולך לסביבה חפשית, היינו על כגון האי גירות יש להצטער, שמקבלין כאלה שאינם ראויים לכתרה של יהדות ובתשובה אחת כבר הארכתי מזה…".

וכן יש ללמוד מדברי המחמירים בסוגיית הגיור, שהעידו שהמנהג הרווח לגייר למרות שהמתגיירים אינם שומרים תורה ומצוות. לולא כן אי אפשר להבין על מה זעקו.

נביא דוגמאות אחדות.

שו"ת בית יצחק יו"ד ב, ק: "ולפי זה גרי דידן אשר בעוונותינו הרבים מגיירים במדינת אשכנז, ויודעים שגם אחר כך לא יתנהגו כמנהג ישראל הכשרים אך יהיו בועלי נדה ואוכלי טריפות כמו בשאלה דידן לפי מה שכתבנו – לא הוי גר".

הרב משה פיינשטיין באג"מ יו"ד ג, קו: "וברוב הפעמים ואולי גם כל הפעמים הרי הבן ישראל שרוצה בנכרית ובת ישראל הרוצה בנכרי אינם שומרי תורה בעצמם, שלא מסתבר שהנכרי והנכרית שמתגיירין בשבילם ישמרו דיני התורה יותר מהם, שהוי כאנן סהדי שאין מקבלין המצות, בודאי שלכן צריך ישוב הדעת גדול בקבלת גרים. ובעוונותינו הרבים נתפרץ כל כך בהרבה מקומות שמקבלין אותן גם רבנים יראי ה' מפני הלחץ והדחק מבעלי בתים עליהם, ולכן הרי נחוץ מאד לתקן ולגדור בעד הפרצה הגדולה".

ועוד באג"מ יו"ד א, קנט: וברוב הגרות שבמדינה זו שבשביל אישות אין מקבלין המצות אף כשאומרין בפיהן שמקבלין דהוא כנודע שמרמין דהא לא תהיה עדיפא מבעלה שהוא מופקר ועובר על כל דיני התורה. אך מכל מקום אולי גיורת זו תקבל המצות ולכן איני אומר בזה כלום לכבוד תורתו הרב כי יש הרבה רבנים בנוא יארק מקבלין גרים כאלו וממילא אין לי לומר בזה איסורין אבל אני אין דעתי נוחה". (וע"ע אג"מ יו"ד א, קנז). (אולם נראה שבחלוף הזמן שינה את יחסו המתון לגיורים כאלה והתנגד אליהם באופן נחרץ).

בספר מעשה אי"ש עמ' קג, בשם החזון איש: "אמר רבינו להגאון ר' שלמה שמשון קרליץ זצ"ל, אב"ד בפתח תקוה: "אל תתעסק בתיקים העוסקים בעייני גירות. תשעים אחוז מהמתגיירים הם גוים גמורים, ולא קיבלו עליהם מעולם עול תורה ומצוות באמת".

כל העוסק בסוגיה זו צריך לשאול את עצמו כיצד ייתכן שפוסקים מחמירים יוצאים כנגד מנהג רווח שגיירו גרים ששמירת המצוות שלהם היתה חלקית מאד. איך ייתכן גרים כאלה, אם בפועל כל הרבנים, או כמעט כל הרבנים, פסקו הלכה למעשה שאסור לגייר גרים כאלה?

5. המהרש"ם מברז'ן – ראשית חשוב להציג את לשון השאלה שעליה משיב המהרש"ם (ו, קט): "מכתבו הגיעני, ועל דבר שאלתו בדין נשואי התערובות שנתהוו כעת בעוונותינו הרבים במדינתכם, שנשאו ישראלים את נשים נכריות וכן להיפוך, ע"י ערכאות הנקרא ציוויל עהר, וילדו בנים. ויש מהם שבאו הנשים הנכריות להתגייר הם ובניהם ולמולם, והביא בשם חכם אחד שאסר לקבלם מדין המבואר ביבמות כ"ד ואבן העזר סימן י"א, דהנטען על השפחה והנכרית ונתגיירו דלא יכנוס".

כלומר הנידון שבו עוסק המהרש"ם הוא היתר לגייר את האם וילדיה, כלומר מעין גיור משפחתי. אך באופן מפליא, בהמשך דבריו בתשובתו הוא דן דווקא מה יהיה על המחאה של הבן, כיון שאבותיו (קרי: הוריו) ירגילו אותו לכתוב בשבת. בעניין זה משיב המהרש"ם שאין זו מחאה, אלא הילד הוא כתינוק שנשבה. הדברים הללו מפליאים. אם המשפחה כולה מתגיירת כדן וכדין, היעלה על הדעת שלא יודיעו אותם על מצוות שמירת שבת? ואם דיין הגיור יודע מראש שכך יהיה – מדוע לא מזהיר את המשפחה על איסור כתיבה בשבת וקודם הגיור מוודא שהם אכן מתכוונים לציית לאיסור?

על כרחנו שהמהרש"ם התיר לגייר למרות שהאמא המתגיירת לא מתכוונת לשמור מצוות באופן מלא, או לכל הפחות לא מתכוונת למנוע מהילד שלה לכתוב בשבת. המהרש"ם גם מגדיר את המשפחה "תינוקות שנשבו" ש'אומרים מותר', כלומר גם לאחר תהליך הגיור, ולמרות שעל איסורי שבת בלי ספק שמעו בתהליך הגיור, הם עדיין לא מכירים ולא שומרים את המצוות כראוי, כפי שמקובל להתייחס לחילונים בדורות האחרונים. אילו המהרש"ם לא היה מקל בנידון זה הוא היה דורש תהליך חזרה בתשובה וגיור משפחתי מקיף שלאחריו לא יוותר ספק שמשפחה זו תשמור את המצוות כראוי, אך כאמור הוא לא דרש זאת.

6. לקראת חיתום חשוב להדגיש שלמעשה, גם מחוץ לתחומה של צפון אפריקה – יש עוד פוסקים רבים – ורק בשל הזהירות הראויה לא אכתוב "עשרות פוסקים" – שצידדו בגיורן של נכריות שנשואות ליהודים מתבוללים פורקי עול, בלי שהתייחסו לחובה הגמורה לוודא שאכן הן מתכוונות לשמור תורה ומצוות קלות וחמורות, בעוד שבעליהן פורקי עול. ראו למשל ב'טוב טעם ודעת' (רבי שלמה קלוגר. מהדורה קמא סימן רל), 'תשורת ש"י' (אה"ע ג') ו'תשובה שלמה' (חלק ב, אה"ע סימן י) שאף העיד שכך נוהגים. אצטט כאן קטע קטן מדבריו החשובים של ה'אפרקסתא דעניא' (יו"ד קצ-קצא) שפסק להקל במקרה של בחור יהודי 'פורק עול' שפגש נכרית ובא עמה לבית הדין לגיירה תוך הבטחה שלאחר הגיור הם מתכוונים לשמור מצוות:

"אבל מ"ש מטעם דאם לא נתיר לו יחזור עמה לדתה, ומדבא עמה להתגייר, מוכח דכונתה לשם שמים. נראה דהוא מלתא דמסתבר טעמי', והיינו דבראותה אותו להוט אחריה ורדוף אבתרה, אילו לא היתה כונתה להתגייר לשם שמים, לא הויא אזלה בתריה להתגייר, מדלבה בטוח בו שלא ישאירה גם בלאו הכי.

 ולפי זה גם בנדון דידן ודכוותיה, איכא למימר הכי דהיא מתגיירת לשם שמים, דפשיטא דמי שנותן עיניו באשה נכרית לאו מכת היראים הוא, ובודאי הוא מקלי הדעת, ולא פעם ולא שתיים התרפק עלי', וקלי דעת כאלו ר"ל, הנקל לו להיות בוגד גם בדתו ובעמו בהיותו שוגה בזרה, דמי מעכב על ידו, כל שכן בשאינו צריך לאביו זה עדן ועדנים. ומכל שכן במדינה שכבר שכיח ר"ל בוגדים ופוחזים כאלה. וקרוב לודאי שגם הערלת הזאת בטוחה בו שלא יעזבנה בכל גווני, בין על ידי המרה או כדומה דשכיחא בעוה"ר במחוזות אלו. וי"ל דמדבאה לבי"ד להתגייר ש"מ דיש לה נטיי' לבבית לדת ישראל".

במאמר זה הובאו חלק מהמקורות הרבים בנושא מורכב ורחב זה, אשר מציגים תמונה מורכבת על הדעות הרבניות הידועות יותר והידועות פחות, וכן על מנהג בתי הדין המגיירים בקהילות ישראל. על כל פנים, מן המקורות שהונחו כאן למדנו כי מנהג רבני רווח בחלק מבתי הדין באירופה, בצפון אפריקה ותחת הרבנות הראשית היה הלכה למעשה לגייר בשעת דחק גם כאשר שמירת המצוות בזמן הגיור הייתה חלקית. ועוד חזון למועד להרחיב ולהציג מקורות נוספים בסוגיה זו בע"ה.

ביחס לדעת הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל בעניין קבלת מצוות בגיור, ראו מאמר זה