ט' בטבת תשפ"ג
תגובה לרב אורי בצלאל פישר
שלום רב לאוהבי תורתך.
שמחתי לראות את תגובתו של הרב פישר לדבריי שפורסמו ב'אמונת עתיך', שבט תשפ"ג. לדאבוני
כמה מטענותיי לא הוצגו על ידו כראוי, ועל כן אבקש לחדד את הדברים בקצרה:
1 .הרב פישר כתב שאחר הכול "לא מצאתי מקור אחד בדברי הרב דוד שץ שכתב במפורש שאפשר
לגייר גם כשיש אומדנא ברורה ]שבעתיד הגר לא ישמור מצוות[". כנראה לא שת ליבו לדברים
מפורשים של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל: "גר שקבל עליו המצות ועונשן, אף על פי שידוע שלא
יקיים אותם – מקבלים אותו", והרב משה שמואל גלזנר : "וכל שבטוח לנו שהגר מניח על כל פנים
אמונתו בלב שלם סגי בהכי לקבלו בעדת ישראל", דברי שני אלה הועתקו במאמרי.
כמו כן, מאחר שלא התייחס למקורות אליהם הפניתי בהערה 44 ,אעתיק מעט מדבריהם כאן, תוך
שאני ממליץ לקורא לעיין בדבריהם בפנים.
א. הרב מסעוד הכהן פסק ש"מקבלין בשתי ידיים לגיורת הזאת ולכל כיוצא בה", אף שבעלה חי
כחילוני והמציאות היא ש"קרוב לודאי שתחזור לסורה" (ריח ניחוח, עמ' 606). ועיין עוד בפרחי
כהונה, אה"ע סי' יא.
ב. הרב שמואל ילוב צידד לגייר אף ש"במדינה זו רובם הם מחללי שבת ר"ל ולכתחילה אינם
מקבלים עליהם עול כל התורה מפני שהרבה דברים כבר נחשב להם להיתר" (שלמי שמואל סי' ה).
ג. הרב בן ציון נטלוביץ' במענה לרב ילוב: "לדעתי אין עכוב בזה דדוקא אם משיירים הם בעת
הקבלה שמתנה בפירוש שאין מקבל עליו זה נקרא עכו"ם שבא לקבל חוץ מדבר אחד שאין מקבלין
אותן" (התבונה, שנה ב' סימן ט"ו).
ד. הרב אברהם מרדכי הרשברג שדחה את שיטת האחיעזר, וכתב שניתן לגייר אף שהגרים אינם
שומרים תורה ומצוות מיד אחר גיורם, משום ש"זהו דין מיוחד מצד עצם דין הגירות שקיבל עליו
את המצות לקיימן, ואפילו אם בלב אינו חושב כן, הוי דברים שבלב ואינן דברים" (קול ירושלים,
שנה ד חוברת ג-ד, אות כ).
ה. הרב משה מלכה שהכריע כדעת הרב עוזיאל "שאם קבלה האשה על עצמה לקיים את כל
המצוות… אע"פ שידוע שלא יקיים אותם, מקבלים אותו", ואין זה תפקיד בית הדין "לחקור
אחריהם אם יקיימו או לא יקיימו אחרי הגרות" (מקוה המים ח"ה, אה"ע סי' ב).
ו. מעבר למקורות שהפניתי אליהם בהערה הנ"ל, אפנה גם לדברי הרב שלמה דוד כהנא שנשאל על
נשים הבאות להתגייר, שבעליהן חילונים פורקי עול, ו"אם כן איך נעשה שקר שתשמור הגיורת הדת
בעוד שבעלה הישראל מלידה אינו שומרו". חרף זאת השיב: "אין לדחותן אם מתחייבות עצמן בכל
תוקף לנהוג בדת ישראל, הגם שלפי הבנתינו החיצונית לא יקיימו הבטחתן אבל מכל מקום על פי
דין התחייבותם יש לה תוקף" (שו"ת בן לאשרי, סי' מז-מט).
ז. עוד אפנה לדברי הרב מרדכי דב איידלברג שהתיר בצער רב בשל שעת הדחק גדולה, לגייר את
אלה ש"קרוב הדבר שיתנהג כמו שארי יהודים פורקי עול תורה ומצוה שנתרבו בעוונותינו הרבים,
ולא יהיה עדיף מהם". עיקר טענתו היא שכיון שיכלו לחיות בנישואין אזרחיים ובכל זאת באו
להתגייר "שפיר יש לחשוב שעושה זה גם לשם יהדות, לפי ראות עינינו" (חזון למועד, סי' ו).
יש לתמוה אפוא מדוע הרב פישר חוזר שנית על טענה שגויה זו.
2 .בחלק מתשובותיו הרב פישר לא התייחס למקורות שאינם תואמים את דעתו, ובמקום זאת ציטט
מקורות אחרים שאינם קשורים לעניין. לדוגמה, הזכרתי במאמרי את דברי הרב עובדיה יוסף
שהסביר את דעת בעל ה'נהר מצרים' לקולא. הרב פישר כתב בפסקנות "שאין לכך שום ראיה מדברי
הרב עובדיה יוסף", אולם במקום להסביר כיצד הבין את דברי הרב עובדיה בביאור דעת ה'נהר
מצרים', הוא פנה לקיים דיון בדעת הרב עובדיה עצמו ממקורות אחרים בכתביו. אכן ראוי ונאה
לעיין בדעת הרב עובדיה זצ"ל, אבל הדברים אינם קשורים לדעת ה'נהר מצרים'.
כך גם ביחס לרב יוסף משאש. הרב פישר התעלם מהשאלה כיצד ניתן לגייר "את כל הבא להתגייר"
בלי לגייר גם את אלו שיש אומדן ברור שלא ישמרו מצוות, בדור "הפרוץ הזה של ערי אלג'יריין
שאינן טובלות לנידתן". במקום זאת הקדיש את תגובתו לדון בסייעתא שהבאתי לדבריי מתיאור
נוסף של הרב משאש, על מצבו של יהודי מתבולל (וגם על דבריו יש להשיב, ואכמ"ל).
3 .דעת המקילים בגיור איננה דעת יחיד, וגם לא דעת מיעוט, אלא דעת רבים מרבני ישראל בכל אתר
ואתר, וכך היה המנהג הפשוט כמעט בכל מקום. אלא שאפשר לגלות זאת רק לאחר שקוראים את
דבריהם בלי הערמת כשלים לוגיים מסוג 'הנחת המבוקש'. זאת הייתה מטרת המאמר – להציג
באמצעות דוגמאות מעטות את מנהג הרבנים לגייר בעת החדשה. מכיוון שזו דעה חשובה של רבים
מגדולי ישראל, ואולי אפילו דעת רוב הפוסקים, מיותר להתדיין על חידושיו של הרב פישר בהלכות
כללי הפסיקה או הישענות על דעת יחיד בשעת הדחק.
4 .מעבר לכך, בשום אופן אין לקבל את קביעתו של הרב פישר ש"אין סומכים על דברי כל פוסק
ופוסק", וש"יש לעיין בפוסקים שהם מגדולי הדור ולא בכל פוסק ופוסק". אלו דברים קשים שאין
הדעת סובלתם. אמנם אמת היא שיש דרגות של גדלות בתורה, ומשקל שונה בין הפוסקים, אך האם
יעלה על הדעת שכל דברי הפוסקים בטלים, ורק דבריו של רב פלוני – שאלמוני החליט להגדיר שהוא
מ'גדולי הדור' – נחשבים? האם יש צורך להפנות כאן לרשימה של מאות שו"תים וספרים שדנו
והכריעו למעשה והביאו תשובות ופסיקות מרבני ישראל כולם? אתמה תמיהה עצומה.
5 .הטענה ההיסטורית: במאמרי הוכחתי שבארצות בהן המצב הרוחני היה קשה מאוד, לא ניתן להניח
שהפוסקים שהורו לגייר התכוונו רק למקרים הנדירים בהם הגרים עתידים לשמור אורח חיים דתי.
כיצד פוסק שמתאר שאין במדינה 'אחד דגמיר', ואין בה מקווה טהרה, יכול לחשוב שמובן מאליו
שהגרים ישמרו מצוות כדתיים, ולא לציין תנאי מעכב זה בדבריו? הרב פישר כפה הנחת יסוד לא
מבוססת על עשרות פוסקים, גם כשהדברים בלתי סבירים בעליל.
6 .הרב פישר ציטט דברי כמה רבנים 'ציוניים' ומראה שהם החמירו בגיור. אבל קיומה של דעה
מחמירה מעולם לא הוכחש, להיפך. הרב פישר הוא זה שמנסה למחוק את הדעה המקילה, בניגוד
גמור לעובדות. גם על גישה זו יש להצר.
בברכת התורה,
דוד שץ