| ♥ 0 |
פניני הלכה טהרת המשפחה ג,ה: "אם אוכל עמהם אדם נוסף, אפילו הוא מבני הבית, או כשהם אוכלים במסעדה, אינם צריכים להניח דבר שיזכיר להם את האיסור, הואיל ומקובל לנהוג באיפוק בפני אנשים נוספים (מהריק"ש, פת"ש קצה, ה) כמו כן יזהרו שלא לאכול יחד מקערה אחת. ואם עוד אדם אוכל איתם מאותה הקערה – מותר (משאת בנימין קיב)". 1. קושי שעולה בהבנת ההגיון של ההלכה מקריאת פשוטה, בלי להכיר את מקורות: כאשר אוכל עם אשתו נדה בבית גם כאשר יש איתם אנשים נוספים כל עוד אין מישהו שיושב ואוכל איתם בשולחן אסור להם לאכול יחד ללא היכר. ואילו במסעדה מותר להם לאכול יחד ללא היכר. מה סיבת החילוק? הרי לכאורה גם בבית כשיש אנשים נוספים שנמצאים באותו מקום שהם אוכלים בו מקובל לנהוג באיפוק. ואולי לגבי אכילה במסעדה צריך להחמיר יותר מפני שפעמים רבות היא מקרבת יותר מאשר אכילה בבית. אמנם אם החשש הוא לא תשמיש אלא שמא יגיעו לידי נגיעה של חיבה מובן למה יש חילוק בין הבית למסעדה. אך עדיין קשה ממה שכתב הרב שאכילה מקערה אחת אסורה בכל אופן, אפילו במסעדה, אע"פ שנוהגים באיפוק. ולכאורה לא מובן למה כשאוכלים בצלחות נפרדות במסעדה מותר ללא היכר כי נוהגים באיפוק, ואילו כשאוכלים מאותה צלחת אסור? האם כאשר אוכלים מאותה הצלחת כבר יש חשש שלא ינהגו באיפוק ויבואו לידי עבירה?! 2. מהמקורות שהרב הביא בסוגריים נראה שההיתר הוא רק כשאוכלים איתם בפועל בשולחן: פתחי תשובה יורה דעה סימן קצה ס"ק ה: "כשגם בני הבית אוכלים עמהם עדיף מהיכר". ערך לחם יו"ד קצה (מהריק"ש): "ובשלחן גדול עם כל בני הבית יש אומרים דבכל גוונא שרי וכן נהגו" וא"כ מה המקור לכך שאפשר להקל במסעדה גם כשלא אוכלים איתם באותו שולחן? ואע"פ שנוהגים באיפוק בפני אנשים, כפי שאמרתי לעיל בבית כשיש אנשים באותו חדר נימוק זה לא מספיק, וכן כשאוכלים מאותה קערה זה גם לא מספיק? אלא נלע"ד שמהסוגיה עולה שחכמים אסרו אכילה יחד בגלל האווירה המקרבת שנוצרת ע"י הארוחה הזוגית, ואין חשש שיבואו לידי חטא באותו רגע ובאותו מקום, אלא החשש הוא שארוחה תיצור ביניהם קירבה יתירה ומתוך כך כשיגיעו למקום שיהיו לבדם יש חשש שיגיעו לידי איסור, לכן זה לא מספיק שיש אנשים נוספים באותו מקום, אלא צריך שיהיה משהו שיפגע מאוד באווירה האינטמית של בני הזוג, ולכן רק כאשר יש מישהו שממש אוכל איתם באותו שולחן או מאותה קערה – מותר.
סומן כספאם
|