וגם המשנה ברורה לא מזכיר כלל שצריך להשתמש במראה אלא רק: "שתהא באמצע – רוחב הראש ולא יטה אותם לצד אחד כדי שיתקיים והיו לטוטפות בין עיניך והרבה מהאחרונים כתבו דאם שינה בזה לא קיים מצות תפילין".

וכן במשנה הלכות רק בא להתיר לרוצה להשתמש במראה אך לא כתב שצריך לעשות כך אלא העיקר שיהיה מכוון בין עיניו. וכמו שכתב הרב בפניני הלכה: "אם התפילין אינן מכוונות בדייקנות מירבית באמצע הראש, אלא זזו מעט ימינה או שמאלה, כל זמן שהן מונחות כנגד בין העיניים – עדיין הן במקומן. לכן אין צורך להשתמש בראי כדי לכוונן בדיוק, אלא די לכוונן על ידי מישוש היד".

צריך לקחת בחשבון, שהסגנון של ספרי ליקוטים, הוא סגנון אחר, ואני מעריך שכאשר ההלכות הללו יכתבו מחדש בספר משלהן – הן יפורטו כפי המקובל בשאר הסדרה.

בכל אופן, ארשום לעצמי את ההערה הזו.

יישר כוח.

כמדומני שהתשובה היא ניסיון לאזן מצב מעוות שקיים כיום.

רבים מקפידים מאוד לוודא שהתפילין בדיוק במרכז הראש – בין העיניים, אך לא שמים לב שהתפילין מונחות נמוך מתחת קו השערות.

דווקא הנחת תפילין ללא מראה, ממקדת את העיסוק בהנחת התפילין מעל קו השערות – שזו הסוגיה החשובה, כאשר אין שום סיכוי ממשי שאדם לא יצא ידי חובת תפילין משום שהן הונחו בצד. לא צריך לזה מראה… בעוד שהנחת תפילין עם מראה, מכוונת את המניח להקפיד על מה שהמראה עוזרת לו להקפיד ובכך כאמור תשומת הלב מוסטת מהדבר העיקרי.

ההלכה הזו היא דוגמא מצויינת לשיקול הדעת שצריך בעת כתיבת הלכה, מתוך הבנה שכתיבת ספר הינה כתיבה לציבור, ולא כתיבה אנציקלופדית יבשה.