אבל אני הבנתי שההנחה שלך היא שיש איסור בדיבור ספציפית בצורה של שחוק וקלות ראש. כלומר שפירשת את 'שחוק וקלות ראש' של הרמב"ם והשו"ע באופן המצומצם. וכיוון שלא היו לי ראיות לפרש דווקא באופן הרחב, התמודדתי עם זה לפי הפירוש שהבנתי ממך.

רק לא כ"כ הבנתי מה הכוונה שהרמב"ם לא התכוון בדווקא, לכאורה נראה פשוט יותר לומר שבתוך דברי הרמב"ם של איסור 'שחוק וקלות ראש' כלול גם האיסור לדבר דברים המביאים לידי קירבה. אבל מסתבר שהאיסור כללי יותר וכמו שכתב הרב שיש להיזהר מכל דיבור או התנהגות שעלולה להביא לידי הרגל עבירה.

"כסייג לאיסור, צריך להימנע בימי האיסור משׂיחות בעניינים הקשורים לשמחת החיבור והדברים המעוררים אליו. ולכך התכוונה התורה באזהרתה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב", שלא יחבק וינשק את אשתו, וגם לא "ידבר עמה דברים בטלים" (אבות דרבי נתן ב). כלומר, אף שבימי הטהרה דיבורים הקשורים לשמחת החיבור בכלל מצוות עונה, בימים אלו הם אסורים ולכן נחשבים דברים בטלים.

בנוסף, יש להיזהר בימי האיסור שלא להרבות בשיחה בעניינים שונים שעלולים לעורר את תשוקתם, כל זוג לפי מה שהוא מכיר מניסיונו. לדעת רבים, לכך התכוונו חכמים באזהרתם: "אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו [נדה] אמרו, קל וחומר באשת חברו" (אבות א, ה, לפירוש או"ז א, שס; רוקח, מנהיג, מלאכת שלמה ועוד). בכלל זה, יש להימנע בימים אלו מנופש זוגי, שמטבעו מעורר קרבה יתרה."

אמנם נכון שלא כתוב כאן במפורש על שחוק וקלות ראש אבל נראה שאין הכוונה לאסור דווקא שחוק וקלות ראש, אלא כמו שהרב מלמד כתב שאסרו, מלבד דיבורים על שמחת החיבור, גם דיבורים מסוגים שונים שיכולים לגרום לבני הזוג לבוא לידי עבירה.

גם באבות דרבי נתן לא מוזכר דווקא שחוק אלא רק "דברים בטלים". כך גם בטור ובמה שהביא הב"י מהרשב"א. והשו"ע ערוך נקט את לשון הרמב"ם, שכן כתב שחוק וקלות ראש, וגם שם נראה שאין הכוונה בדווקא.

ובאמת כך גם משמע מהבית יוסף בעצמו, שהביא את הרמב"ם, שכן כתב על שחוק וקלות ראש, בחדא מחתא עם הטור והאבות דרבי נתן שלא הזכירו, משמע שאין מחלוקת, ומימלא עדיף לפרש שהרמב"ם לא התכוון בדווקא אלא כמו האבות דרבי נתן, שלא הזכירו.