בקידוש לכתחילה יש לחנכם שלא יאכלו משום שזה לא פוגע בילדים, כי זה פעם בשבוע {גם אז כמובן אם הילד צמא או רעב יש להאכיל אותו}.

אך ביום יום באכילה לפני התפילה זה יפגע בהם, כי אם יחכו עד סוף התפילה יעבור זמן רב (ועוד שלרוב הילדים מתפללים בבית הספר, והדבר נארך זמן רב מאד),  ואם לא יאכלו זה יחליש את גופם, ובטווח הארוך זה יפגע בבריאותם, וכ"כ בפס"ת (סימן פ"ט – הלכות תפילה) – " ודע כי ילדים אף שהגיעו לחינוך אין למנוע בעדם אכילה ושתיה קודם התפילה כפי צרכם, כי צריכים זאת לחיזוק כוחותם וגידולם כראוי, אף שהוא ילד בריא לכל דבר".

אני חושב שזה החילוק בין קידוש שבו יש עניין להחמיר (כמובן כל עוד אין הילד רעב או צמא).