האם יש אוסרים לשמוע שירת נשים כשלא מתכוין להנות?

פניני הלכה משפחה ז,יא, הערה: "יש להוסיף שגבר שנמצא בביתו ושומע בלא כוונה ובלא רצון קול שירת אישה, אין לו בזה איסור (מאירי לברכות כד, א; החינוך קפח; רבנו יונה בספר היראה רלח). ויש אומרים שיש בזה איסור למרות שאינו מתכוון לכך (אשכול), אלא שאם קשה לו ללכת למקום אחר, הרי שהוא אנוס (יראים, מ"ב עה, יז)".

נלע"ד שאין כמעט פוסקים שאוסרים לשמוע שירת נשים כשלא מכוין להנות (שבנוסף לראשונים שהובאו בהערה, כך מוכח גם מרמב"ם אסו"ב כא,ב, טור ושו"ע אבה"ע כא,א). והפוסקים שהובאו בהערה דיברו לגבי אמירת דברים שבקדושה כששומע אישה שרה, שבזה החמירו יותר מאשר סתם שמיעה, כפי שמוכח מכמה אחרונים.

דברי האחרונים שמוכיחים שיש הבדל בעניין זה בין דברים שבקדושה לבין שמיעה בלבד:

מאמר מרדכי עה, ד: "ונלפק"ד דבעלמא אינו אסור אלא כשמסתכל ושומע בכוונה ומתכוין ליהנות בה וכדמשמע בט"אהע סימן כ"א וברמב"ם פכ"ח מה' א"ב… לכך הוצרך מרן ז"ל לומר דיש ליזהר לענין ק"ש דיש לחוש לכתחלה לדברי הפוסקים דס"ל דלענין ק"ש איתמר דלפ"ז בכל ענין אסור לקרות ק"ש".

וכ"כ כוכבא דשביט ברכות כד, א: "ולענ"ד דבעלמא אינו אסור אלא במתכווין לשמוע ולהנות בה דווקא, כדמשמע מדברי הרמב"ם פכ"א מהל' איסו"ב, אבל שמיעה בעלמא ולא יהיב דעתיה מותר, ומאן דס"ל דבענין ק"ש אתמר, היינו אפילו בשמיעה בעלמא אסור".

וכן מוכח מר' יוסף חיים מבגדד. שבבן איש חי משמע שגם אם לא מתכוין אסור לומר דברים שבקדושה: "דרכם פה עירנו יע"א להביא אצל הכלה בלילה שקודם החופה נשים מנגנות, שאסור לאדם ללמוד בד"ת אם שומע קולם, ואם א"א לו שילך למקום אחר ילמוד ע"י הרהור שמעיין בספר ולא יוציא בשפתיו כלום, דמותר בכה"ג בשעת הדחק" ואילו בשו"ת תורה לשמה שצד כתב: "יש לשאול אדם ישן בחדר אחד ויש בחדר השכן שלו אשה אחת מזמרת וקולה ערב והוא נהנה ג"כ מן שמע קולה אם יש בזה איסור מאחר דקי"ל קול באשה ערוה ומה גם זו קולה ערב ונהנה מן קולה… תשובה… אם אינו מתכוין לזה ולא נח לו בדבר הזה שנזדמן לפניו ואדרבא הוא חפץ ורוצה שתשתוק זאת האשה המזמרת כדי שלא ישמע… אלא שהוא בע"כ שומע… אין בזה איסור".