בנוסף לכך אני חושב שאישה שמרגישה שיוצא לה דם מהרחם היא תבין שזה וסת גם אם היא אף פעם לא הרגישה כך בוסת.

וגם אם אני טועה, בכל אופן זה מקרה מיוחד שאני לא יודע אם הוא מצוי ומצריך התייחסות. ואם זה מצוי, אז אני מסכים שכדאי להבהיר את הנקודה הזאת בספר.

2. אם אשה מרגישה תחושה של וסת, שיכול להיות שהיא נובעת מהמכה שיש לה, נראה לי ברור מהראשונים שיכולה לתלות במכה כאשר האשה סבורה שהדם יצא מפצע. ואתה צודק שבפניני הלכה לא משמע כך וצריך לברר למה.

בהמשך לזה, אם אשה מרגישה תחושות וסת שיכולות להיות גם תחושות של יציאת דם ממכה, כמו כאב בטן וכדו\', האם גם אז היא יכולה לתלות?

וז\"ל: בעבר, נשים רבות יותר חשו את רגע תחילת יציאת דם הווסת, אולי מפני שלהופעת הווסת היתה השפעה מרובה על אורח חייהן, והדריכות לקראתו חידדה את החושים להרגיש יותר ביציאתו. לפיכך, אף שההרגשה המדויקת של פתיחת הרחם ותחילת יציאת הדם קהתה מעט, כלל ההלכה לא השתנה, וכל אשה שיודעת בבירור מתוך תחושות גופה שיוצא ממנה דם וסת, נטמאת מהתורה, ואין זה משנה מצירוף של אילו תחושות היא יודעת זאת.

1. מוסכם ש: יש מקרה שבו האשה טמאה מהתורה והוא אינו כתם שאותו הרב הזכיר במפורש הרבה פעמים באותה הלכה, והוא כאשר היא בודקת בדיקה פנימית.

וכן ברור מדברי הרב שאם היא מרגישה הרגשה שממנה היא יודעת בודאות שהגיע הוסת היא לא יכולה לתלות במכה, גם אם היא סבורה מסיבה מסוימת שזה דם מכה.

2. השאלה היא מה הדין כאשר היא מרגישה יציאת דם מהרחם, מצד אחד זו הרגשת וסת שמטמאת מהתורה, אך מצד שני אם היא סבורה שזה דם מכה שיש לה ברחם, מסתבר מאוד שאפשר לתלות במכה. וכך רואים במפורש מהראשונים שדיברו גם במקרה כזה.

אני מסכים שמהניסוח בפניני הלכה קשה להבין מה הדין במקרה הזה.

להסבר הרב – הרגשה שיוצא דם מהרחם, במקרה שזו לא הרגשת הוסת שלה, איננה מטמאת להבנתי: "למעשה, ההרגשה הגופנית שיוצרת טומאה מהתורה היא ההרגשה שמגבשת אצל האשה את התודעה שהדם שיוצא ממנה – יוצא במסגרת וסת, ואין זה משנה על סמך אילו תחושות בדיוק התגבשה התודעה." (פנה"ל ב,ו,6)

כאשר היא מרגישה שיוצא ממנה דם מהרחם במקרה רגיל היא הייתה טמאה מהתורה אך מכיוון שיש לה מכה ויכול להיות שזה מהמכה היא יכולה לתלות במכה (לפי דיני תליה במכה) 

או שהתכוונת לומר שרק אישה שבודקת או שבוסת יש לה הרגשה של יציאת דם מהרחם (ספציפית ההרגשה הזו) יכולה לתלות? אם כן אין זה מבואר בפנה"ל והיה צריך לכתוב את זה.

ואם מרגשת שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודע\' אם מוציאה דם אם יש כתם על בגדה תולה בה וכשר ואם ספרה ג\' ימים נקיים ומצאה כתם כשר אבל ימים ראשונים של ספירה נר\' דבעינן נקיים בלא ספק שתדע שפסק דם המקור אבל אם בודקת עצמה באותה מקום ומוצאה דם או מרגשת שהדם יוצא מן הרחם טמאה ואין לתלות במכה אבל אם פקחת לדעת שדם יוצא מאותה מכה גם דם שבשעת בדיקה טהור כדתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם אלמא דוקא כשיודעת שדם יוצא מן המכה נאמנת וטהור דם של בדיק\' אבל אם ספק לאשה אינה תולה דם של מכה בבדיק\' אבל כתם של בגדה תולה בה ואפי\' כשיודעת בברי שזו המכה מוציאה דם אינה תולה דם בשעת וסתה דאם כן לא תהיה לעולם טמאה.