אך ברור שכאשר יש חשש לשרצים גדולים הניכרים לעין אלא שהם נמצאים מתחת לקליפה (כמו בחומוס ושעועית) חייב לבדוק ולהוציאם גם אם זה דורש טירחה מסוימת, ואי אפשר להסתפק בהסתכלות על החומוסים מבחוץ ולהחשיב זאת כבדיקה, שהרי הסיבה שאני לא רואה את השרצים היא לא קטנותם אלא רק בגלל שאני לא בודק במקום הנכון, הם לא מחוץ לחומוס אלא בתוכו. וכמו כן בתאנה מכיוון שיש בה תולעים גדולות שכל אדם יכול לראותם ברור שצריך להתבונן בתשומת לב מפני שיש דמיון בין בשר הפרי לתולעת (אך לא צריך לעשות זאת לאור השמש או ללכת למומחה).
וכן לגבי צימוקים כאשר יש קורים או אבקה לבנה חייבים לבדקם מפני שכל אדם יכול לראות את השרצים, אך הבדיקה קשה מפני שהצימוקים קטנים ומרובים וצריך לבדוק אחד אחד (אמנם גם במקרה כזה לא צריך לבדוק לאור השמש או ע\"י מומחה).
לגבי תמרים בהלכה כתב \'לפני אכילתם יש לפותחם ולבודקם\' ורק בהערה כתוב במפורש ובאותיות מודגשות שרק לשיטת המחמירים צריך לבדוק אל מול מקור אור.

לגבי ברוקלי החשש הוא לשרצים זעירים שלא נראים בעין רגילה לא בגלל שהם מכוסים אלא בגלל שהם קטנים וגם אם אחתוך את הברוקולי או הכרובית לא ניתן לראות את השרצים בהסתכלות רגילה. לכן לפי עיקר ההלכה מספיק לבדוק בדיקה רגילה ואם לא רואים שרצים מותר.
אך לפי דרך האמצע כפי שהגדיר הרב בספר, שנכון לחשוש למחמירים כאשר אין בזה טירחה כ\"כ או הפסד, כתב לגבי ברוקולי שצריך לשטוף במים וחומר ממוסס ואע\"פ שהשטיפה לא כ\"כ מועילה לפי שיטת המחמירים האוסרים שרצים זעירים, מכיוון שמבשלים בנוסף לשטיפה אפשר להחשיב זאת כדרך האמצע.