בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תסז, כתב שלא צריך לכוין בכל תיבה ותיבה בשמיעתו, שהרי נשים, עמי הארץ, ואנשים שלא מבינים עברית, יוצאים ידי חובה למרות שאינם מבינים כל מילה ומילה. הובא בבית יוסף ובמגן אברהם (תרצ ס"ק טו) וז"ל המג"א בסיכום המסקנה מדבריו: "אם שמע ולא כוון בכל תיבה יצא".
בלבושי שרד (תרצ על מג"א ס"ק טו) ונמוקי אורח חיים (תרצ,יד) כתבו שאם חשב מחשבות אחרות בזמן הקריאה לא יצא ידי חובה, מפני שזה לא נחשב כשמיעה. וז"ל נמוקי אורח חיים: "נמצא כשחשב מחשבות ורעיונות אחרות אז באמת לא יצא ועדיין קשה דהוא דבר שכיח לחשוב כמה פעמים מחשבות אחרות אז באמצע המגילה ואולי לטעם זה יועיל גם כן מה שהביא בשל"ה ובנו"כ בשו"ע שיהיה לכל שומע מגילה כשירה אתו עמו בבית הכנסת שעל פי זה גם אם לא ישים לבו כל כך לכונת פירוש הדברים רק כשאומר הדברים מתוך פיו גם כשאינו מכוון לבו כל כך אז לפי הדברים כפשוטן מכל מקום אתי דיבור דהמגילה שקורא בפיו בלחש ומבטל מחשבה זרה היינו מה שפנה לבו לדבר אחר בעת קריאת המגילה כנזכר".
אך בשו"ת ארץ צבי (ח"א, מה) כתב שיש לחלק ברמת חוסר הריכוז, שאם הוא מסתכל במגילה בזמן הקריאה ובכל פעם שהוא נזכר הוא שם לב שהוא מסתכל במקום שבו נמצא בעל הקורא, אז אפילו אם בין לבין חושב מחשבות אחרות יצא.
וכתב הרב משה הררי בספר מקראי קודש עמ' 141: "ואכן שאלתי ע"כ כמה מגדולי הדור ואחד מגדולי הדור שליט"א אמר לי שמי שבעת קריאת המגילה לא התרכז לכל הקריאה אלא קצת חלם והרהר על דברים אחרים אך בכל אופן אוזניו שמעו את הקריאה יצא הוא ידי חובת הקריאה כיון שאזניו שמעו את הקריאה ולא כתוב שצריך כל הזמן הארוך של קרהמ"ג גם להתרכז בקריאה והוסיף שבגלל משך הזמן הארוך של הקריאה מסתמא שהוא גם הקשיב והוא רק חושש שלא הקשיב עכת"ד. וגם הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שאף אם נראה לאדם שלא הקשיב במשך זמן מה בעת קריאת המגילה יצא הוא ידי חובה אם בכל אופן שמע באזניו את הקריאה אף שלא התרכז בקריאה והחושש לזה אלה חששות בעלמא וא"צ לחשוש לכך עכת"ד וגם הג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א ראש כולל שבט מחוקק אמר לי שבמקרה זה יצא ידי חובה כי די בשמיעה באוזן ולא כתוב שצריך שהשמיעה תהיה גם בשכל עכת"ד אמנם יש לעיין שאף אחד מגדולים אלה לא הזכיר ולא התייחס לדברי הלבושי שרד".