דבר שבמנין

1. כתוב בפנה"ל כשרות לד,12: "יוצא שלרמב”ם, דעת חכמים קרובה מאוד לדעת הסוברים כר’ מאיר לפי ר’ יוחנן, וכ”כ ערוה”ש קא, ד".

הערה: בערוך השולחן קא,ד לא כתוב שדעת חכמים קרובה מאוד לר' מאיר לפי ר' יוחנן.

2. כתוב שם: "ולכל הדעות דברים שרגילים למנותם מפני שכך נוח יותר לחשב את מחירם, אינם חשובים, שאם לא כן גם סוכריות שעולות כמה אגורות נמכרות לפי מניין. וכ”כ פר”ת ומטה יהונתן".

לכאורה לא נכון, הפרי תואר ומטה יהונתן כתבו שזו בדיוק המחלוקת בין חכמים והרמב"ם שפסק כמותם, לבין ר' מאיר והפוסקים כמותו, שלדעת ר' מאיר כל דבר שמוכרים אותו במנין, אפילו מטעמי נוחות – לא בטל, מפני שלכל יחידה יש חשיבות מסוימת בתודעתו של האדם אפילו אם מצד עצמו הדבר לא חשוב כ"כ כמו ביצה, אך לדעת חכמים רק מה שנמכר במנין מפני חשיבותו לא בטל.

מקורות:

רמב"ם (פה"מ ערלה ג,ח) – וכל אלו היו אצלם ידועים במינן והיה להן חשיבות, ולא היו נמכרין אלא במנין ומקפידין עליהן. אבל זולתן היו נמכרין אכסרא או הרבה ביחד ואינן נמכרין אחת אחת. ע"כ.

לכאורה קשה! אם הם דבר שבמנין במה זה שונה ממה שאמר ר' יוחנן בדעת ר"מ 'את שדרכו למנות'? וביאר פרי תואר (קי,א) – ודע כי טעמא דהני ו' דברים הוי משום דבר שבמנין, ואין ללמוד ממנו לכל דבר שבמנין כי הרבה דברים אינם חשובים ודרכם לימנות תמיד, לצד שכך נוחים במכירתם או מאיזה טעם שיהיה. אלא דבר שבמנין הוי אם יש במינם שנמכרים שלא במנין ובאותו המין עצמו כשיהיו חשובים כהא דרמוני בדן דאפילו נמכרים שאר הרמונים בליטרא והללו נמכרים במנין זה יורה על החשיבות, כן פירש רמב"ם בפי' המשנה. וכ"כ מטה יהונתן (קי,א).

וכ"מ משיטה מקובצת (ביצה ג,ב) – וקשיא לי… לר' יוחנן דאמר דאת שדרכו קתני ר' מאיר אם כן ר' מאיר וחכמים במאי פליגי… ואפשר דלחכמים אף על גב דחבילי תלתן נמכר דוקא במנין לא חשיב להו משום דהם נמכרים בזול ולא חשיב להו אלא ששה דברים אלו בלבד שהם נמכרים ביוקר ובמנין לפי שהן חשובין בעצמן וכן נראה מפירוש רש"י.

3. כתוב: "הרי ששלוש הדעות קרובות זו לזו, שהכל מסכימים שמדובר בדברים חשובים ביותר, אלא שהשאלה עד כמה הם חשובים".

ע"פ מה שכתבתי קודם ברור שא"א לומר שהדעות קרובות, והמחלוקת ביניהם ברורה.

בנוסף לא הבנתי איך אפשר לומר כך, הרי לדעת ר' מאיר ביצה נחשבת דבר שבמנין!! איך אפשר לומר שהיא חשובה ביותר.

וכן מצאתי שכתב הערוך (ביצה ג,ב) כמוב בקובץ שיטות קמאי מסכת ביצה דף ג עמוד ב: "ואיכא בין רבי מאיר לרבנן טובא, דרבנן אמרי ו' דברים בלבד ורבי מאיר אמר כל דבר חשוב שדרכו למנות אחת אחת ואפילו ביצה

[הערוך]"

4. בהלכה למעלה הכריע הרב שרק דבר שנמכר במנין מפני חשיבותו המיוחדת לא בטל.

אך לפי מה שכתבתי לדעת רוב הראשונים והרמ"א, שפסקו כדעת ר' יוחנן, כל דבר שנמכר במנין לא בטל, כמו ביצה בימינו (כפי שכתבו האחרונים בתחילת סימן קי: יש"ש (חולין ז,נ) – האידנא, שאינם בנמצא כלל בגבולתינו, למכור סל מלא ביצים באומד בלי מנין. הובא בט"ז (ס"ק א) וש"ך (ס"ק ט)) ולכן ראוי להתייחס למעלה לדעתם.