| ♥ 0 |
פנה"ל כשרות כה,11: "במנח"י ב, ק, החמיר להצריך שני כיורים, מפני שחשש לסברה שיש בכוח של עירוי מים רותחים להוציא טעמים מכלי אחד ולהבליעם בכלי שני (סברת פר"ח ופלתי), וממילא יש חשש שאם יערו מים רותחים על הכיור – יפליטו מדפנות הכיור טעם בשר שייבלע בכלי חלבי או להיפך". הערה שלי: נראה שהצגת דעת המנחת יצחק היא לא מדוייקת. המנחת יצחק מגדיר את החשש שלו במדויק בתחילת התשובה: "דהנה זה פשוט דאנו צריכין להחזיק את המזחילה (היכא דלא הגעילו המזחילה בין ההדחות), שנאסרה ע"י בליעת בשר וחלב, ששכיח הרבה פעמים ששופכין בתוכה שיורי מאכל מבשר וחלב ומים החמין נוזלים עליהם, והרי יש להמים הללו דין עירוי מכלי ראשון (דהרי המים שביורה אשר משם יוצאים המים יש להם דין כ"ר) ומבליעים בתוך המזחילה משיורי המאכל הנ"ל עכ"פ כדי קליפה" פנה"ל שם: "לדעת אג"מ יו"ד א, מב, אם יקפידו שהכלים לא יגעו בכיור עצמו, כגון שיניחו על הכיור מעמד, מותר לכתחילה להשתמש בכיור אחד פעם לבשרי ופעם לחלבי, מפני שאין כוח בעירוי להפליט טעם מהכיור ולהבליעו בכלים בלא עירוי ישיר על הכיור והכלים בעודם נוגעים זה בזה". הערה שלי: גם כאן נראה שלא דייקו, שלמסקנה כותב אג"מ שם: "אף אם יש מקום לבעלי נפש להחמיר אין להורות זה למי שרוצה לעשות כדינא. וא"כ רוב הסינק א"א להאסר כלל. דהקלוח עליו ממש לא יכול להגיע אלא על חלק קטן ממנו, וגם חלק ההוא הוא ספק רחוק דהוא רק אם היה שם שומן של בשר בעין תחת הקלוח ובתוך מעל"ע היה על אותו המקום חלב בעין, דאם היה על מקום אחר ונזדמן שהיה הקלוח פנוי עליו כיון שהוא רק כדי קליפה, נמצא שמקום אחד מהשטח שאפשר להיות שם קלוח הוא בלוע רק מבשר ומקום אחר רק מחלב שאינו אסור, ורוב הסינק אין בו שום בליעה. ואף לבע"נ אין מקום לחוש מצד הכלים עצמן בנקיים, ואף מצד הבעין דעל הכלים שלא היו על הסינק ממש הוא רק אם באותו מעל"ע היו תחת הקלוח גם של חלב בשומן דבוק עליהם, וכיון דמדינא מותר אף אם היו ודאי אין לבע"נ לחוש מספק שמא היו. וגם כיון שהוא רק על הבעין הרי הרבה פעמים יש יותר מששים נגד הבעין ומספק הא לא עדיפא ממין במינו שספק ששים מותר משום שהוא מדרבנן והכא הא מדינא הוא מותר לגמרי. ומצד בטול איסור לכתחלה ודאי אינו שייך כיון שמדינא ליכא איסור". כלומר לדעתו אין טעם הלכתי להחמיר, מפני שהחשש לאיסור הוא מאוד מאוד רחוק. לכן נראה שלדעתו מותר לכתחילה גם בלי שיניחו על הכיור מעמד. פנה"ל שם: "אולם לפי כללי ההלכה, כל זמן שמקפידים שלא יהיו בכיור יחד כלים מלוכלכים מחלב ומבשר, ולא יישארו בו שאריות של מאכלים בשריים בעת שמניחים בו כלים חלביים או להפך, אין חשש איסור. וכך נהגו בפועל יראי שמיים רבים במשך שנים רבות. כמה צדדים לכך. א) לרוב הפוסקים הטעמים שעלולים לצאת מהכיור הם נ"ט בר נ"ט דהיתרא הואיל והם יוצאים אל המים לפני שהם נפגשים בטעם מהמין השני (שו"ע צה, ג). ב) אף אם נחמיר כרמ"א שסובר שהטעמים היוצאים מדופן הכיור ופוגשים טעם מהמין השני אינם נחשבים נ"ט בר נ"ט דהיתרא (להלן לב, 18)" הערות שלי: לכאורה לא קשור לנ"ט בר נ"ט מכיוון שמדובר בכלים מלוכלכים, והחשש לאיסור שיכול להיות כאן הוא שהכיור הוא טרף וממנו יצא טעם ע"י עירוי רותחים לכלים שישטפו שם. בנוסף לצדדים להקל ראוי לצרף את דעת הרמ"א שעירוי לא מבליע מכלי לכלי. רמ"א צה,ג: "אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד, ואפילו שומן דבוק בהם, הכל שרי, דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם, יבלעו זה מזה"
סומן כספאם
|