תוקף איסור הסתכלות באישה

פנה"ל שמחת הבית וברכתו ד,9: "האיסור להרהר בעבירה של ניאוף הוא מהתורה (סהמ"צ לרמב"ם ל"ת מז; סמ"ג לאוין טו; סמ"ק ל; חינוך שפז). ואין לוקים עליו כי אין בו מעשה (עצי ארזים כא, א). והוסיף רבנו יונה, שבכלל זה אסור להתבונן באשה שאסורה עליו כדי ליהנות מיופיה, וזאת למרות שאינו מתכוון לנאוף עימה, כי אף שעכשיו אינו מתכנן לנאוף עימה, ההסתכלות הזו עלולה להביאו לזה, ועל כך הוזהרנו ב'לא תתורו' (אגרת התשובה יח). ולסמ"ק (מצווה ל) הוא מדרבנן, שמא יגיע להרהור עבירה ממש, אמנם אם יתגרה מכך יעבור באיסור תורה מחמת סוג ההרהור השני (מצווה כד)".

הערות:

1. רבינו יונה באגרת התשובה כתב – יח) ואסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה, שנאמר (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
=> מוכח שכל הסתכלות באשת איש אפילו לא כדי להנות אסורה מהתורה, ולא כמו שהרב כתב (וכך דייק באת צנועים חכמה עמ' תצז). 

2. ספר מצוות קטן מצוה ל: שלא לתור אחר העין דכתיב (במדב' ט"ו) אחרי עיניכם. דרשו רבותינו (סנהד' צ"ב) זהו זנות שלא יסתכל בנשים לשם זנות. אף על גב [ד]מפיק הסתכלו' נשים מקרא דונשמרת' מכל דבר רע. ההוא הסתכלות נשים שלא לשם זנות רק שנהנה בהסתכלה.
=> מוכח מדבריו שהסתכלות כדי להנות אסורה מהתורה משום 'ונשמרת' ולא כמו שהרב כתב (וכן דייק באת צנועים חכמה ח"ב עמ' תצח).