ספק אם הרגישה וראתה מעט דם

1. בפניני הלכה ב, יב כתוב: "ואם ספק לה אם הרגישה תחושה ברורה של יציאת דם וסת כגון שבדרך כלל אחרי הרגשה כזו מתחיל וסת אבל היו מקרים שלאחר תחושה שכזו לא התחיל ווסת, כשתרגיש בהרגשה זו עליה לבדוק את עצמה בדיקה חיצונית ובינתיים בני הזוג אסורים בחיבור. אם תמצא בבדיקה דם בשיעור שתדע ממנו שהתחיל וסתה – נטמאה. ואם לא תמצא דם – תדע שהיא טהורה בלי ספק. ולעיתים תמצא מעט דם וכיוון שהדם נמצא בבדיקה חיצונית דינו כדין כתם שאינו מטמא".

אני לא מבין מדוע כאשר הרגישה הרגשה שבדרך כלל אחרי הרגשה כזאת מתחיל הוסת, וראתה מעט דם דינו ככתם ולא כראיה דאורייתא, שהרי גם מעט דם שבא בהרגשה מטמא מהתורה, והדם מוכיח שאכן היא הרגישה הרגשה של יציאת הדם, ומ"מ לא יצאנו מידי ספק דאורייתא לחומרא? ולכאורה גם אם הספק שקול יש להחמיר ולא רק כשבדרך כלל אחרי הרגשה זו מתחיל הוסת.

ולכאורה יש לכך הוכחה מהאחרונים שכתבו לגבי אישה שיש לה ספק אם היא הרגישה שאם בדקה את עצמה ולא ראתה דם – טהורה. ולא צריכה לחשוש לדינו של תה"ד שהרגשה בלא ראיה מטמאת מחשש שהדם אבד, מפני שיש כאן ספק ספיקא.

מדוייק מדבריהם שאם תראה אפילו מעט דם תהיה טמאה מחשש שראתה בהרגשה שספק דאורייתא לחומרא.

שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – יורה דעה סימן קיח: מכתבך קבלתי, ועל דברי תורה באת, באשה אחת שהיתה ישינה ובשעת שנתה נדמה לה כאילו היא מרגשת שנפתח מקורה ומתוך כך הקיצה ותיכף בדקה עצמה ולא מצאה מאומה ועתה היא מסופקת בעצמה אם זה שנדמה לה בעת שינה היה רק חלום ולא נפתח מקורה כלל או באמת נפתח מקורה…דע"כ הרגשה לחוד אי אפשר להיות טומאת ודאי והתה"ד המחמיר היינו להביאה לבית הספק וספק תורה לחומרא… יצא לנו היכא שהיא מסופקת אם הרגישה שמותרת מטעם ס"ס שמא לא הרגישה ואת"ל הרגישה שמא לא ראתה. ע"כ.

ובטהרת הבית חלק א עמ' שנו (במהדורה החדשה) הביא שכ"כ בשו"ת יהודה יעלה אסאד, ובשו"ת טוב טעם ודעת, וכן פסק הוא בעצמו למעשה.

בנוסף לכך, לכאורה יותר מסתבר לטמא במקרה הזה שהיא באמת מסופקת אם הרגישה וראתה מעט דם, מאשר במקרה של בדיקה פנימית וראתה מעט דם, שבעקרון היא לא הרגישה ואנחנו חוששים שהרגישה.

1. פנה"ל שם: "אם בעקבות הכתם שמצאה התעורר לה ספק שמא הווסת עומד להתחיל, למרות שלא נטמאה מהכתם תימנע מחיבור עד סוף העונה". ובהערה כתב: "עליה לפרוש כדין פרישה סמוך לוסת".

מה המקור לכך? חכמים גזרו פרישה סמוך לוסת ולא גזרו פרישה בעקבות כתם שמעורר ספק. אמנם מצאנו מורי הוראה שמורים למעשה כעצה טובה להימנע מחיבור עונה אחת או שתייים מחשש שהכתם מעיד על תחילת וסת, אך אין זו הלכה. ואילו מהלשון של הרב משמע שזו הלכה.

בנוסף לכך יוצא מדברי הרב שאם ראתה כתם כזה חצי שעה לפני סוף העונה מותרת לבעלה אחרי חצי שעה, וקשה שהרי במקרה כזה עדיין הספק הוא גדול.

ועי' בספר סוגה משושנים עמ' 104-105 שהכתב לתמוה על הוראה מעין זו.