בפנה"ל שביעית ב,יב הרב מלמד כתב שמותר לעצב גדר חיה או לכסח דשא רק באופן שהם כבר צפופים ומלאים שאם לא כן הכיסוח מעודד את הצמיחה ועוזר לשיח/לדשא למלא את הקרחות: "…אבל כל עוד השיח לא ממלא את כל המקום שהוקצה לו אסור לגזום אותו כי הגיזום מועיל להמשך צמיחתו כדי שייצור חומה צפופה ומלאה… אבל אם הדשא לא מילא עדיין לגמרי את כל פני הקרקע יש תועלת בכיסוח הדשא לעודד את המשך צמיחתו וממילא אסור לכסח אותו."
ולכאו' לא כל כך ברור מדוע הדבר אסור שהרי הכוונה העיקרית של הגוזם כאן היא לשמור על צורתה הנאה של הגדר חיה, או על יופיו של הדשא שיהיה מסופר יפה, אומנם יש קרחות אך אין זו כוונתו העיקרית, והרב כתב במפורש לעיל ב,ב "כל זמן שעיקר המגמה היא לקיום העץ ובלעדי מגמה זו לא היו עושים את הפעולה הזו, הפעולה מותרת למרות שיש ממנה תועלת צדדית להצמחת העץ", וכך כתב גם בהערה 6 לגבי גיזום ענפים שמפריעים לעבור "שאין איסור פסיק רישא בשביעית".
וא"כ לפי"ז לכאורה צריך ליהיות מותר לכסח דשא/גדר חי גם אם יש בו מעט קרחות כל זמן שכוונתו היא כדי לעשות להם צורה נאה.