צמצום המחלוקת בדין דם שנמצא בבדיקה פנימית

נלע"ד שאתה צודק, וכבר העירו את זה בדיון אחר:

https://forum.yhb.org.il/answers/%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%a9%d7%aa%d7%a7%d7%91%d7%a2-%d7%96%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%95/

לענ"ד דעת המקילים לא כתובה בצורה מדויקת.

 בגמרא נדה נז,ב כתוב – אמר שמואל: בדקה קרקע עולם... ת"ש: עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם, אם עגול - טהור, ואם משוך - טמא. היכי דמי? אי דארגישה - עגול אמאי טהור? אלא לאו - דלא ארגישה וקתני משוך - טמא! לא, לעולם - דארגישה, ואימור הרגשת עד הואי, משוך - ודאי מגופה אתא, עגול - טהור.

 הגמרא מדברת במקרה שיש סיבה לתלות להקל, בעד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו מראה עגול, שבזה פירשו המקילים שאפילו אומרת שהרגישה תולים להקל שזו הרגשת עד. אך גם הם מודים בבדיקה פנימית רגילה שלא הניחה תחת הכר, שאם אין לה ודאות שלא הרגישה הולכים אחרי החזקה שסתם דם שנמצא באותו מקום בידוע שבא בהרגשה, וכפי שכתב הרמב"ם אסו"ב ט,א – ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור ה"ז בחזקת שבא בהרגשה.

 וכ"כ נטע שעשועים (שסובר כמו המקילים): "מחוורתא דמלתא דדברי הרמב"ם ככתבם וכפשטם מ"ש ה"ז בחזקת שבא בהרגשה היינו ככל חזקה שבש"ס שהיא בדבר המסופק...על כרחך ודאי שישנו במציאות שיהה בהזדמן לפניה ויקר מקרה דלא יהבה דעתה אי הרגישה או לא... אלא דבסתמא לא חיישינן לזה... והא דלא משני הש"ס בר"פ הרואה ג"כ הכי כבר כתבתי שאין זה קושיא"

 ולענ"ד היה יותר מדויק להציג את דעת המקילים בביאור הגמרא בערך כך: "לדעת המקילים, גם כאשר האשה סבורה שהרגישה שיצא מרחמה דם, אם הרגשה זו היתה לאחר הטלת מי רגליים או בדיקה פנימית או חיבור, במקרים מסוימים כשיש עוד צד להקל (כגון ששלא בדקה את עצמה מיד לאחר התשמיש או הניחה את העד תחת הכר וראתה מראה עגול) תולים את הרגשתה בפעולות אלו, כלומר פעולות אלו הן סיבה להקל ולא להחמיר, ולשיטתם יוצא, שאם לא הרגישה וראתה דם אחרי פעולות אלו, אין שום מקור להחמיר ולחשוש שמא הרגישה והיא טעתה בהרגשתה".