דין נט"י וברכת המוציא לישן שינת קבע בסעודה

קטגוריה:
1
0

בהלכות ברכות, פרק ב, הלכה טז, מביא הרב כי "מי שהלך לישון על מיטתו באמצע סעודתו למשך יותר מחצי שעה, אם ירצה אח”כ להמשיך בסעודתו ולאכול לחם – יטול ידיו בברכה (ראו לעיל ו)." ולכאורה עולה שפטור מברכת המוציא. אך בפרק ג הלכה י פוסק "אם הלך לישון שינת קבע על מיטתו, הרי זה כמי שהסיח דעתו מהאכילה, וכשיחזור לאכול יצטרך ליטול את ידיו בברכה ולברך לפני אכילתו (שו”ע קעח, ז, מ”ב מח)." ולכאורה סותר את דבריו בפרק הקודם, ומחייב כאן גם בברכת המוציא. בנוסף, לא מפרט כאן מהו גדר שנת קבע, ואולי סמך על ההגדרה בפרק ב.

סומן כספאם
נרשם על-ידי
נפתח ב 15/05/2022 18:29
42 צפיות

תשובות (1)

0
תשובה פרטית

שאלתי את הרב אורן שליט"א את השאלה הנזכרת. כשהסתכל בסיכומיו ענה שכבר ראה סתירה זו ובפשטות ברור שצריך לברך גם ברכת המוציא והכוונה בשנת קבע לחצי שעה על מיטתו.

אמנם, צ"ע בגדר שנת קבע על מיטתו ביום, שהרי בהלכות ברכת התורה כתב הרב "נהגו להחשיב את שינת היום, גם אם נמשכה זמן רב, כשינת ארעי שאינה יוצרת הפסק, וברכת התורה שמברכים בבוקר חלה גם על הזמן שלאחריה. אולם שינת קבע בלילה על המיטה – נחשבת הפסק וצריך לברך אחריה את ברכות התורה." אם כן, מדוע בהלכות ארוחה כל כך ברור גדר שנת קבע ביום? לכאורה אפשר לחלק בדין בין הלכות ברכת התורה וארוחה, אך אינני בקיא בסוגיות ובגדרים ואשמח להבהרה בנושא. 

סומן כספאם
נרשם על-ידי
נענה ב 15/05/2022 18:34