| ♥ 0 |
פנה"ל כשרות פרק כה הערה 4: "טעו והכינו לחם רב שנאסר, לדעת רוב הפוסקים אסור לחלקו לאנשים רבים, לכל אחד כשיעור סעודתו הקרובה (פמ”ג שפ”ד א; חוו”ד ביאורים ג). יש אומרים שאף אם יזרוק הכל חוץ משיעור סעודה אחת, הלחם הנותר לסעודה הקרובה אסור הואיל וכבר נאסר (חמודי דניאל יב). ולענ”ד אפשר להקל בזה". מדוע הרב היקל בדבר שלכאורה מוסכם על רוב גדול של הפוסקים, וגם אלו שהקילו הקילו רק אם יש עוד צד להקל? בפלתי שהיקל כתב: ושמעתי שזקני אבי אמי הגאון המפורסם מהור"ר ליב צונץ ז"ל הורה בפת שזבה תחתיו חלב, שכולו אסור, וצוה לחלקם לבתים לכל בעל בית ככר אחד, וא"כ מאי שנא מאלו אפה תחלה דבר מעט דמותר, ה"ה ביש בכל בית רק דבר מועט, דתו איכא היכרא, וצ"ע. ואם יש מקום עוד צידד להקל כדאי לסמוך עליו. הובא גם במחצית השקל צז,א. אך רוב הפוסקים דחו את דבריו וכתבו שלאחר שאפו לחם חלבי או בשרי הוא נעשה חתיכת איסור ואין דרך להתירו, שהרי אמרו חכמים בפסחים: "כל הפת כולה אסורה" ואם הפת לסעודה הקרובה מותרת למה הדגישו 'כל הפת כולה' ואם יש פתרון אחר ע"י שינוי או היכר למה לא אמרו. לכן הבינו רוב האחרונים לאסור בכל אופן. וכן הביא בשו"ת יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן ה: "האחרונים השיגו על הכו"פ בזה, שא"כ היאך אמרו (פסחים ל) ואם לש כל הפת כולה אסורה, יחלק להרבה בעלי בתים, ולכן הסכימו לאסור למעשה. וכמ"ש הפמ"ג (שפ"ד סק"א) ד"ה ואם. והרב בינת אדם (סי' נא)… וכן פסק בשו"ת כתב סופר (חיו"ד ס"ס סא. וכ"פ בחוות דעת (חידושים סק"ג). וערוגת הבושם (סק"ג). וכן פסק בזבחי צדק (סק"ו). ושכ"כ הלבושי שרד. ע"ש. וכן מוכח במאירי (פסחים ל), שכ' שהוא מתורת קנס ולכן הפת אסורה. ומעתה הואיל ודעת האחרונים שאין שום היתר לפת זה, הו"ל כחתיכה דאיסורא".
סומן כספאם
|
נרשם על-ידי אנונימי